Skip to content

מרוב אהבה

07/12/2012

 כשדוֹבִי ורוחלה סיימו לחנוט את עצמם בחליפות צלילה ערכתי להם מסדר קפדני: וידאתי שבלוני האויר מלאים, שמאזן הציפה הדוק ושוָסַת הנשימה תקין. חזרתי על הוראות הבטיחות ודובי רק הנהן בפיזור דעת תוך שהוא מעיין בספר ספריה ישן ואפרורי עם צילומי יצורים ימיים. אחר כך הם דישדשו אל תוך המים, מְסנוּפַּרִים היטב, זוג שמנמן ונמוך קומה שחגג את נישואיו הטריים בצלילה משותפת.

שחינו אל עבר דגל הסימון, ספרתי עד שלוש והתחלנו לרוקן אויר מן הוֵסטים שלנו ולשקוע לאט לאט, כמו פסלי אדם כבדים. ענן של בועות אויר נפלט מצינורות האויר שלנו וטיפס כלפי מעלה. שערותיה של רוחלה התפלשו באושר עם המים כמו יצור מיימי רב זרועות ודובי הניע את רגליו ללא הרף כאילו הוא מדווש על אופניים דמיוניות. צנחנו על האדמה החולית, הסנפירים הודפים אותנו מעלה ומטה. בדקתי את מד העומק – אנחנו שבעה מטרים מתחת לפני המים. יופי. סימנתי לדובי ורוחלה שאנו מתחילים במסע הצלילה והם הינהנו באופן מוגזם. סביבנו שייטו בשלוה מלפפוני ים, נחושתנים מפוספסים וכוכבי חול. ראיתי את רוחלה מצביעה בתנועות נרגשות אל עבר חתול ים שחלף לידנו ואת דובי מהנהן במרץ ומסיט את תשומת ליבה לכוכב ים סגול שבדיוק התחפר בחול.

זוג מצחיק, חשבתי לעצמי כשחלפנו על פני אלמוג עצום. דובי התקשר לפני שבוע וביקש צלילה פרטית. אמר שזאת הפתעה לאשתו הטריה. לבקשתו המפורשת הבטחתי צלילה רומנטית למרות שמעולם לא הפרדתי בין צלילה לבין רומנטיקה. הוא הוסיף וביקש גם רקע גיאולוגי והידרולוגי של ים סוף. את מבינה, הוא אמר, אשתי מנהלת חשבונות ואני ספרן. אני מכיר ספרים בתחומי אוקינולוגיה אבל לא מבפנים, אם את מבינה. בכלל, הוא טרח והוסיף, שנינו לא מבינים הרבה במים אבל אנחנו אוהבים ללמוד דברים חדשים.

במשך השבוע האחרון ריעננתי את ידיעותיי על השבר הסורי אפריקני ועל איים געשיים, ואתמול ישבתי מולם, גבר עגול עם קרקפת מבהיקה ואשה מדושנת חמושה במשקפיים זעירות, שבין משפט למשפט החליפו ביניהם מבטים מלאי סוד. דובי רצה לדעת אם יש פוטוסינתזה תת מיימית והאם האלמוגים ממשיכים לשחרר למים סידן על אף החור באוזון. לא ידעתי אך עניתי בסבלנות תשובות עתירות מונחים מדעיים.

משונים אבל חמודים, הרהרתי בדובי ורוחלה כשזוג סוסוני ים ריחפו לצידי. אני החלטתי כבר מזמן שאתחתן מתחת למים. תהיה לי חליפת צלילה צחורה וכשהאיש שלי יענוד לי טבעת אני רק אראה את השפתיים שלו כלואות מאחורי המסכה, אומרות, מקודשת. האורחים שלנו יזכו לסיבוב קצר במסלול הפחדנים, כמו שאני קוראת לזה, ואז נצא מהמים רטובים ונשואים. בנתיים, מי שזה לא יהיה, מתעכב לו. הוא בטח תקוע באיזה מערכת יחסים כושלת וכשסוף סוף ימצא אותי, מרוב אהבה הוא יסכים לערוך חופה 15 מטר מתחת למים. גם אם הוא הידרופוב.

מתוך הרגל הפניתי את מבטי לאחור ולחרדתי הבחנתי שרוחלה עומדת לבדה במקומה, מהדסת מעל גבעות חול קטנטנות. דובי לא היה איתה. בתנועה חדה פילחתי זרם מים חמים לכיוונה וסימנתי בידי תנועת שאלה נמרצת. רוחלה הצביעה בשלוה אל עבר האלמוג הגדול וסימנה לי בידה להמתין. היי! צעקתי אינסטינקטיבית אל תוך צינור האויר, אך רק קול עמום הדהד חזרה. סימנתי לרוחלה לא לזוז והתחלתי לשחות אל עבר דובי. מאחורי האלמוג מצאתי את דובי עומד עם קופסת שימורים ריקה פעורה לרווחה ביד אחת, וידו השניה עוקבת בתנועות נפתלות אחר דג מפוספס. התקרבתי לעברו ומשכתי בזרועו. אם פני לא היו מכוסות במסכה כל כך עבה הוא היה נבהל מהזעם שעטיתי על פני. ככה לעזוב קבוצת צלילה ועוד ללכוד דגים מוגנים! דובי סובב אלי את ראשו ורק סימן לי בידיו להמתין רגע. ניענעתי בראשי בנחרצות והסטתי בעדינות את הקופסה מידו. דובי תפס אותה בחוזקה ורק אז הבחנתי ברשת דקה שכיסתה את פתח הקופסה וכלאה שם דג כסוף יפהפה. סימנתי לדובי לבוא אחרי, האויר הלך ואזל ולא יכולתי לפתוח איתו בויכוחים תת מימיים. כשנגיע לחוף אני אתחשבן איתו. דובי נכנע, הידק את הרשת ושייט מאחורי. רוחלה עמדה במקומה כמו פסל מצרי ולא זזה. אחרי שפצחתי בסדרת תנועות אזהרה קשות ונמהרות המשכנו לשחות. הרחשים המיימיים שכל כך אהבתי התחילו להעיק עלי ורציתי כבר לעלות חזרה אל פני הים. קליינטים תת מימיים שעושים מה שמתחשק להם מסוגלים לדכא עבורי מסע צלילה שלם, גם אם במסע הזה אני אראה לראשונה כריש מתומן. מספיק לי שמישהו ילך לאיבוד למשך כמה דקות בתוך סבך הצמחים והזרמים כדי שיגמור לעצמו את האויר ולי את הקריירה. הבטתי בשעון – נותרו לנו עוד שתים עשרה דקות עד לעלייה. אלוהים, שתים עשרה דקות זה יותר מידי. הם שילמו לי מחיר מלא ואני לא יכולה לקצץ את הצלילה בגלל חוסר האחריות של דובי. סימנתי לשניהם שאנחנו מתחילים להסתובב והם הנהנו כמו ילדים ממושמעים. יופי. סימנתי להם לעקוף אותי. הכי בטוח, ככה אף אחד לא ייעלם לי. רוחלה התקדמה ראשונה ואחריה דובי. התחלנו שוחים בשורה, כשמפעם לפעם רוחלה מפנה את ראשה לאחור ואני מסמנת לה כיוון התנועה. רגליו של דובי חתרו בקצב קבוע, הסנפירים שלו הודפים את המים מעלה ומטה וגופו נע באיטיות קדימה. החליפה ההדוקה הדגישה את ישבנו הרחב ואת בטנו שנראתה עוד יותר תפוחה כשהבטתי בה מלמטה, ובאופן אבסורדי דווקא אז התחלתי לרחם על עצמי ועל גופי הבודד. לרוחלה יש את דובי ולדובי יש את רוחלה, וגם אם שניהם שמנים ונמוכים, אינטליגנטים מידי וטרחנים עד אימה, הם לא הולכים לישון לבד בלילה. שיפולי בשר כבדים משתפכים מבטניהם ומירכיהם, ובאהבתם גופם מתנגן יחד וחותם את החללים שביניהם.

בועות אויר גדולות פקעו את דמיונותיי, ומבעד לענן קל של חול הבחנתי בדובי עומד וזרועותיו נעות מלפניו. הקשתי על כתפו וכשהוא הסתובב אלי ראיתי אותו אוחז בזהרן ארסי. תנועותיי השתתקו וקפאו לרגע אך לא איבדתי זמן יקר. הצבעתי על הדג והעברתי יד לאורך צווארי. דובי ניענע את ראשו לשלילה ודחף את הדג אל תוך קופסת השימורים. הצבעתי שוב על הדג וסימנתי לו 'לא' נמרץ. דובי הניף את ידו בביטול, סגר את הרשת והתחיל שוחה אחר רוחלה. משכתי בכף רגלו, אחזתי בו ותפסתי את קופסת השימורים. דובי לא הרפה מאחיזתו והתחלנו נאבקים על הקופסא, כשדובי מגונן על מכסה הרשת ועל שני הדגים הלכודים בו. רוחלה, שעמדה מן הצד כל העת, הדפה את המים בידיה וניסתה להידחק ביננו ולפריד בין הקופסא של דובי לבין ידי הטורפות. דחפתי את ידי אל מעבר לראשה וניסיתי ליטול את הקופסה מידיו של דובי. הוא לא הרפה ואף הידק את אחיזתו, וכשהזהרן נצמד למכסה ריכזתי את כל כוחותיי ותלשתי מידיו של דובי את קופסת השימורים. השוליים החדים שיסעו את ידיו ונוזל אדום עז החל מתפשט במים. ענן ארגמני כיסה את שיערה של רוחלה שהתחילה לבעוט בי ברגליה. בתנועה מהירה קרעתי את הרשת מעל המכסה ושיחררתי את שני הדגים שנמלטו משם. תפסתי בידו של דובי ועצרתי את הדימום בלחיצה חזקה. עיניו של דובי החלו שוקעות אל ארובותיהן ודרך מגע ידו חשתי את גופו הולך ורפה. הצמדתי את וסת הנשימה לפיו וסימנתי לרוחלה שתתחיל למלא אויר במאזֵן ולעלות חזרה. צפנו חזרה למעלה, באיטיות, בקו ישר, רוחלה ראשונה ואחריה דובי ואני, עד שבקענו באחת את קליפת פני המים.

דובי נפרש כמו מניפה על החוף, ורק כשכרעתי מעליו עם תחבושת גזה הבחנתי בכתם כחול שהתפשט על זרועו. דובי, ניערה אותו רוחלה, דובי, אתה שומע אותי? דובי החזיר לרוחלה מבט מזוגג ופלט מפיו רוק סמיך. דובי, תגיד לי שאתה שומע, דובי.. קולה של רוחלה רטט ורעד ודמעותיה החלו לצנוח על החליפה האטומה שלו, נו, תגיד משהו, רוחלה תפסה בלחייו וניערה אותם ודובי השיב לה בלשון מופשלת. האמבולנס הגיע כשהוא מפרכס כל כמה רגעים. שני חובשים מוצקים פינו את דובי, ורוחלה רצה אחר האלונקה בדידוא ברווזי כשהסנפירים עדיין לרגליה. מתנדב מד"א צעיר תפס בירכיה ועזר לה להידחף אל תוך הרכב. האמבלונס דהר אל בית החולים והותיר אותי מאחור עם חגיגת הנישואין שנדחסה לה אל תוך הרכב הלבן.

מאוחר יותר התקשרתי לבית החולים. לא רציתי לדעת אבל הייתי חייבת. אמרו שהוא בטיפול נמרץ. מונשם. מנת הארס היתה חזקה. מקווים שהמצב יתייצב. דמיינתי את דובי שוכב במיטה כלוא בסבך צינורות, רוחלה יושבת לידו וממוללת באצבעותיה התפודיות את טבעת נישואיו.

כשחזרתי הביתה בערב, תלושה וריקה, צנחתי על הספה המתפוררת שלי ונזכרתי בטלפון של דובי. את מבינה, הוא המתיק לי את סודו, אני רוצה להכין לה את ההפתעה הכי יפה בעולם. מה יותר יפה מלראות חיים מתחת למים?

פתחתי את החלון ונתתי לשיער שלי לצלוף לי בפנים. מבעד לסורגי השערות הבטתי אל עבר ריצודי האורות של אוניות התיירים, אל שלטי הניאון המהבהבים ואל עבר החוף הריק. פני הים היו רגועים.

מודעות פרסומת

From → סיפורים

4 תגובות
  1. קראתי בנשימה עצורה. פשוט מושלם. תודה לך.

  2. Yael Zivan permalink

    זוכרת תסיפור הזה…
    כל פעם מרגשני מחדש:)

    יעל זיוון .M.A
    יועצת חינוכית, מתמחה בטיפול משפחתי וזוגי
    054-3979882

  3. סיפור נהדר כתוב נפלא. משפט הסיום מזעזע, במיוחד אדם שמבין שגם במקרה שלו פני הים יהיו רגועים כאשר הוא כבר לא יתיישב מולם על כיסא נוח עם כוס בירה ביד. אדוארד

  4. כתוב טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: