סוף נהיגה במחשבה תחילה

אדוארד אטלר, נהג ראלי וכתב רכב מוערך, תולה את אשמת תאונות הדרכים בהיעדר דמיון. מי שעבר את השואה (בגלל שאביו לא קנה אוטו) ועשה סרטים (על מכוניות, ולא רק) סולד מתרבות הנהיגה הישראלית ומציע להתנסות בהתהפכות כדי להימנע ממנה בזמן אמת

"תאונות הן לא רק בעיה ישראלית, זאת מכה עולמית" עונה אטלר לשאלה מה הגורם המרכזי לתאונות דרכים.  "בכל מקום שיש מכוניות יש תאונות. מה שמיוחד בישראל הוא שאת רוב התאונות שקורות כאן ניתן למנוע. אם מישהו נוסע מולי ומאבד שליטה אני נקלע לתאונה חזיתית שאי אפשר למנוע, בהנחה ולא מדובר במקרה שניתן לצפות מראש. אבל בכל מקרה אחר, אם הנהג מבין את המכניקה ואת אמנות הנהיגה, הוא יכול לברוח מ-90% מהתאונות שהן תוצאה של טיפשות וחוסר ריכוז. פעולות כמו שליחת sms או דיבור בטלפון מסיחות את הדעת וכשיש רגע מבחן שדורש תגובה מהירה הנהג העסוק פשוט נופל במלכודת אליה לא היה נופל לו היה מרוכז בנהיגה. עם רוב הנהגים שאני נוסע אני פוחד פחד מוות כי אני רואה שהם לא חושבים על הנהיגה ועושים הכל אוטומטי, כמו קופים שלמדו סדרת תנועות. כשהנהגים הללו נכנסים למצב חדש בכביש הם לא יכולים לבצע פעולת מניעה. ברגע שאדם נוהג הוא מוכרח לחשוב רק על נהיגה. אם מישהו שומע מוסיקה או מדבר בטלפון תוך שמירה על ריכוז זה בסדר, הבעיה היום שרוב הנהגים שאני מכיר שקועים כל כך בתוך השיחה והם לא מסתכלים קדימה, שלא נדבר על אלו שקוראים עיתון ואוכלים בנהיגה".

אז להפסיק לדבר ולסמס בנייד יספיק?

"לא. נהיגה זאת אמנות ובאמנות צריך לשלוט בטכניקה. לשלוט בנהיגה הכוונה היא שנהג חייב לדעת איך להגיב כשהאוטו מחליק או בולם בפתאומיות, זאת תורה שלמה וידע שמקבלים במשך שנים של נהיגה. אני חושב שבארץ לא מתייחסים לנהיגה כאל הנאה, מתייחסים לנהיגה ולמכונית כאילו מוכרחים לעבור מנקודה א' לנקודה ב' וזהו. הרגע ליד ההגה זה הרגע הנחמד בחיים. כשאתה רוצה להנות בנהיגה אתה חלק של האוטו. כשאתה מכיר את הטורים ואת המנוע שלו אתה כבר חלק מהאוטו, כמו בורג עיקרי שלו". במשך 50 שנה אטלר לא היה מעורב בשום תאונה מלבד התהפכויות בתחרויות ראלי. "תחרויות זה משהו אחר כי תחרות זה קצה גבול היכולת של המכונית ושלך, אבל בנהיגה רגילה לא קרתה לי אפילו שריטה. יכול להיות שלא נקלעתי לתאונות בגלל שלמדתי נהיגה דרך הספורט. בספורט חייבים להיות בריכוז מוחלט כי כל חלקיק שניה חשוב".

האם לימודי הנהיגה לא מספקים את הידע הדרוש?

"כל המערכת החינוכית המוטורית בנויה בצורה פשוט גרועה. לא מלמדים לנהוג, מלמדים רק לעבור טסט. המורה צריך לנסוע עם תלמיד במקומות מיוחדים, בכבישים רטובים, בלילה וביום – היום אני רואה תלמיד נוהג בכביש עירוני אבל לא בכביש בינעירוני. תלמיד צריך להבין מה ההבדל בין מכונית שיושבים בה שני אנשים או חמישה אנשים – זה הבדל ענק. זה לא רק ביצועים אחרים, זאת עצירה אחרת.

גם עמותות כמו 'אור ירוק' מקשקשות – אם 'אור ירוק' היה רוצה להפחית בתאונות הוא היה צריך לשנות את שיטת הלמידה".

אדוארד אטלר (צילום: יוסי זליגר)

יש לך אלטרנטיבה?

"הלימוד הטוב ביותר הוא על המסלול. לו היה בארץ ספורט מוטורי המצב היה אחרת לחלוטין. אם היה מסלול בו נהג היה יכול ללמוד להוציא ממכונית את המקסימום שלה וללמוד איך לברוח במצבי סיכון אמיתיים, הרבה תאונות היו נמנעות. המכוניות המודרניות נותנות לך להשתולל בלי לסכן את עצמך וזאת ה-סכנה הגדולה. אם אתה לא נוסע בגבול של סכנה פול טיים ג'וב אתה לא יוצא מסכנה כשקורה משהו. נהיגה ספורטיבית נותנת לך נשק לצאת מבעיה במקרה שמישהו אחר היה מת. אם מישהו לא יודע להוציא ממכוניותו את מה שהיא מסוגלת לעשות הוא לא יודע באמת לנהוג, כי האוטו לא מאותת לו מה הוא מסוגל ואיך הוא מגיב בצורה בלתי צפויה.

צריך גם להבין שבלי דמיון אי אפשר לנהוג. הנהגים בארץ לא חושבים קדימה, הם מתנהגים כאילו שהם לא מבינים שהם יושבים בכלי שזז ועוד כמה שניות נמצא במקום אחר. למשל – כשאתה חולף על פני רכב חונה אתה חייב להבין שבכל רגע נתון דלת של מכונית חונה יכולה להיפתח. כנהג, המחשבה והדמיון שלך חייבים לעבוד כל הזמן. לפעמים אומרים שקרתה תאונה בגלל שהרכב עמד על השוליים. שטויות. אולי זה בגלל שרכב אחר נסע בצמוד לשוליים? בכל העולם עוצרים כשהרמזור הופך מירוק לצהוב ורק כאן צופרים לי אם אני בולם. זה לא רק בגלל החוק, זה בגלל שאני צופה מה הולך לקרות, שוב – דמיון".

אתה מוצא קשר בין תאונות לתרבות הנהיגה בארץ?

"לאופי הישראלי יש חלק בתאונות. לא מתייחסים אליהם כאילו זה יכול לקרות לכל אחד בכל רגע. תרבות ה'יהיה בסדר' היא בעצם הסיבה לתאונות, האמונה שלנו זה לא יקרה. לנהגים הישראליים גם חסר חוש הומור, כל הזמן יש נהגים כועסים. למה מורי נהיגה לא אומרים כחלק מלימודי הנהיגה 'אל תתעצבן, אל תקלל, תהיה בנאדם'? אם אדם גס גם הנהיגה שלו גסה והחינוך לנהיגה נכונה מתחיל כאן, בהומור – לא בקלות דעת. ברגע שאתה שונא את השותפים שלך לכביש זה כבר מקרב תאונות. יש כאלו שטוענים שתאונות קורות בגלל נהיגה מהירה וזה לא נכון – הן קורות בגלל נהיגה רשלנית. אני לא פוחד מנהגים שנוסעים על קמ"ש 130 אלא אני פוחד מאלו שנוסעים כמו נחש בין המכוניות. באותה חשיבות שאני דורש ידע טכני בנהיגה אני דורש גם קצת פאראנויה. אותו נהג שרוצה לחזור הביתה בשלום כדאי שיהיה זהיר, בצורה קצת חולנית אפילו, לנהוג עם מחשבה שאני נמצא בקופסת פח שיכולה עוד רגע להיות ארגז המתים שלי אם אני עושה טעות".

מה לגבי הנתון שרוב הנהגים הישראליים מעדיפים גיר אוטומטי?

"החשיבה נשארת אוטומטית כשנוהגים באוטומט. גיר ידני דורש קורדינציה והוא מייצר עשרות פעולות שמחזקות את הקשר בין הנהג לאוטו. יש אנשים שיודעים להוציא מגיר אוטומט דברים שאפשר להוציא מגיר אוטומט – אבל זאת רמת נהיגה אחרת".

פורסם בירחון מחר, יוני 2011