Skip to content

הכבשים של קנדלר

06/06/2011

פעמון הבית צילצל ודוקטור קנדלר קם אל הדלת בלי חשק. מאחורי הדלת הפעורה לרווחה עמדה כבשה ומאחורי הכבשה עמד איש נמוך ומרושל עם קרחת. קנדלר מיד הבחין בשומה חשודה על מצחו של האיש. אפשר לעזור, שאל קנדלר בטון אדיש, כאילו היה רגיל לפתוח דלתות ולמצוא מאחוריהן כבשים. אני הבן של עבאס, אמר האיש. הוא שלח לך את זה, מתנה. עבאס היה מטופל של קנדלר, בדואי קשיש עם זקַן מפוצל וסרטן עור מתקדם. לפני שבוע הגיעו תוצאות הביופסיה האחרונות שהעידו על שיפור ניכר במצבו. עבאס לא ידע את נפשו מרוב הודיה ומיהר לשלוח לדוקטור תשורה מכובדת.

מה אני אעשה עם העז הזאת, שאל קנדלר. הבן של עבאס אמר בפשטות שזאת כבשה ולא עז והוא יכול לשחוט אותה ולעשות על האש. קנדלר פלט נחרה משועשעת ואמר שהם לא אוכלים כבשים ושימסור לאביו תודה על המתנה. הכבשה התחילה לרחרח את עציץ הגרניום והבן הינהן לשלילה מוחלטת. אני לא יכול להחזיר את הכבשה, אמר, אבא ייפגע מאד. זה יכול לפגוע לו בבריאות. חבל. אם אתה לא רוצה אותה תתן למישהו אחר. שכן, חבר, מישהו מבית החולים. העיקר שתיקח.

דעתו של קנדלר התפזרה מול הדרישה המוזרה והעיקשת לקבל מענק מן החי, וחסַר כל מפלט אחר הוא ביקש מבנו של עבאס לקשור את הכבשה לגדר עד שהוא ואשתו יחליטו מה לעשות איתה. הבן קימר את גבותיו ואמר לו שכבשים הן לא חיות שקושרים לגדרות. קנדלר התבלבל ומיד הסכים איתו, איזו התעללות מיותרת, לקשור כבשים!  האיש הכניס את הכבשה לחצר האחורית שלו וזו מיד החלה ללחך איי דשא זעירים שהיו פזורים על האדמה. תמסור לאבא תודה, אמר קנדלר והבן הוסיף וביקש לדעת מתי לשלוח שוחט. קנדלר נרתע, כאילו הופתע לשמוע על קשר אפשרי בין כבשים לבין שחיטה, ומיד אמר שלא צריך שוחט. הם יגדלו אותה וידאגו לה.

קנדלר התגורר כבר עשרים ושמונה שנים בבאר שבע למרות שמעולם לא התכוון להשתקע שם ועדיין אינו מתכוון. לא שיש לו משהו נגד העיר הזאת. יש בה בתי ספר משופצים ומרכזי מסחר מְפַתים, כבישים חלקים ומוסכים הוגנים. גם מקום עבודה טוב יש לו בבית החולים סורוקה כמומחה להרחקת שומות ממאירות. בסך הכל באר שבע נוחה עבורו, ולמרות הכל. הוא לא מוכן להשתקע בה בגלל הניחוח המתכתי באויר והצהבהבות שאוטמת את השמים ובגלל המִדבר חסר השם שבין באר שבע לקרית גת, אותם שטחי נשייה עצומים שמרחיקים אותו מלהיות באיזה שַם שמחכה לו ברוחב לב. בידיעה פנימית ועמוקה הוא חולם של השַׁם שבו אין מסך שאוטם את התכלת ויש מישורים גדולים אך לא נשכחים, ושם, רק שם, מחכים לו חיים אחרים, מלאים מספקים יותר כרופא מוערך שימצא עבודה מיידית.

אשתו של קנדלר כבר התרגלה להתעלם מההצהרות של בעלה על זמניותם בעיר בזמן שהוא קרא לה בקול את מחירי הדירות בגדרה החדשה או בפנינת נס ציונה. היא הברישה את תלתליה האפורים ושאלה אותו אם הוא רוצה לצאת איתה לקונצרט של הסימפונייטה העירונית. קנדלר מתח את שפתיו בהגזמה לצד ימין כמתלבט ואמר שהוא מעדיף להישאר לנמנם בבית. אשתו של קנדלר הודיעה לו שזה בסדר ומיד טילפנה לחברה. קנדלר הסתכל עליה מתעטפת במעיל עור אדום ואמר לה שהיא יפה. בתמורה היא הזכירה לו שיש כלים בכיור, נשקה לו באף והשאירה אחריה שובל עַז של ניחוח מתוק. כשהוא סיים לשטוף את הצלחות ללא סבון הוא שמע נקישה דלה בדלת. מתוך הרגל קנדלר כיחכח עמוקות ומתח את חולצתו כלפי מטה. דרך העינית הוא ראה איש נמוך ומרושל עם קרחת.

כשאשתו של קנדלר חזרה מהקונצרט היא העיפה מבט בחצר ומיד פסקה – לשחוט. מה הם צריכים כבשה בחצר שתלכלך ותכרסם את שורת עשבי התיבול שגידלו. אני אכין צלעות בתנור ויהיה לנו בשר בפריזר עד סוף השנה, אמרה. קנדלר הסתכל על אשה הדקה שלו שפעם, כשרק החלה להיות אהובתו, עצרה ליד חבורת ילדים גועשת ששיחקה קלאס. בפרץ שובב הצטרפה למשחק והדגימה לקנדלר איך היא קופצת מריבוע לריבוע על רגל אחת, מגלה ומסתירה את רגלה השמאלית לסירוגין, והילדים, בערב רב של צבעי פנים ועיניים, הביטו בה בפליאה ופערו עיניים על האשה הלבנה שגילתה עניין בקלאס שלהם. כששמה לב שמשבצת מספר שלוש יושבת על קן נמלים רוחש, נטלה אבן גיר והסיטה את המשבצת הצידה כדי לא לפגוע בשיירה המנומללת. הילדים קיבלו את השינוי בהסכמה מלאה והחלו לקפצץ יחד איתה, מקיפים אותה וסוגרים סביבה מעגל מזיע, חם ומגונן, וקנדלר כיחכח בחוסר נוחות ואמר לה שאולי עדיף שימשיכו. לא היה אז לאן להמשיך, לא היה יעד אליו הם היו צריכים להגיע, אבל קנדלר רצה להאמין שהם צריכים להגיע לאיפשהו. כשהפכה להיות אהובתו הממומשת הביא לה פעם הפתעה – דג זהב בצנצנת זכוכית דמויית אגס גדול. הוא הניח את הצנצנת במרכז השולחן ושניהם קירבו את אפם אל הדופן השקופה ועקבו אחר הדג ששחה במסלול מעגלי אינסופי. מסכן, היא פלטה לבסוף. הוא לבד. קנדלר אמר לה שבצנצנת אין מקום לדג נוסף וניחם אותה שזכרון של דגי זהב מוגבל לשבע שניות כך שאין סיכוי שהדג שלהם ישתעמם. רחמנותה שלה ונימוקיו שלו לא ריצו אותה ולמחרת קנדלר מצא את דג הזהב שוחה עם דג פלסטיק קטן שנהדף במים מצד לצד.

עכשיו היא רוצה לשחוט כבשה. קנדלר ניסה למצוא סיבות להימנע מהשחיטה – צלעות נקיות אפשר לקנות בקצביה, אם ישאירו אותה בחצר היא תמנע מחרקים לפלוש הביתה ואולי, אולי היא בכלל כבשה חולבת. אשתו פלטה שריקה קטנה כמו שהיא נוהגת לעשות כשלדעתה דיבר יותר מידי. אתה סתם עושה מזה עניין, קבלה בפניו. שחיטת כבשים אף פעם לא הטרידה אותך. קנדלר שתק, ולמחרת השוחט הגיע והרבה דם צבע את החצר האחורית ואשתו ניקתה את הכל בזריזות ולארוחת ערב הם אכלו צלעות אפויות בדבש.

שבוע אחר כך דפקו בדלת בשעות הבוקר. אשתו של קנדלר פתחה את הדלת ומצאה מולה איש עם כבשה. כן, היא משכה את המילה באיטיות וסקרה את השניים בחשדנות מהולה בשעשוע. האיש בדלת ביקש למסור לדוקטור שעבאס שוב מוסר תודה. האשה הובילה את הכבשה לחצר האחורית וסגרה אחריה את השער. היא הרימה טלפון לחברתה ושאלה אם תהיה מעוניינת בצלעות טריות.

כעבור מספר שבועות אשתו של קנדלר קנתה מקפיא נוסף. קנדלר חשב שזה מיותר אבל אשתו לא יכלה לסרב לבן של עבאס שהיה מגיע באדיקות, שבוע אחר שבוע, עם בת זוג צמרירית. אבא מוסר תודה על הכל, אמר והלך, ואשתו של קנדלר שכרה עובד נקיון לחצר האחורית, והשכנים החלו לקבל שקיות עם נתחים כבדים ומדממים, וכל השכונה העלתה עשן חריף בסופי שבוע. במשך מספר שבועות קנדלר עוד שמר על אורך רוח, אבל אחר כך הוא הושיב את אשתו לשיחה תקיפה ואמר לה שהם חייבים להפסיק לקבל כבשים. עבאס כבר חזר לזרוע עגבניות מזמן, הטיח בפניה את העובדות. הוא הבריא לגמרי, ומה זה צריך להיות שהוא שולח מתנות שבועיות. אשתו אמרה לו שהוא אולי מבין בגוף אבל לא בנפש, כי כשאדם מרגיש צורך להודות אז להודיה שלו אין גבולות, אין מספר, אין כמות, והוא יצטרך להמשיך ולקבל את הכבשים גם אם לא נח לו, ובכלל, בשר כבש בריא יותר מבשר פרה.

למחרת קנדלר מצא את עצמו פוסע בין גיבובי צריפים עשויים טלאים טלאים לצד בתים אדירי מימדים. על האדמה תחתיו התפתל נחש דק של מים עכורים וריח עמום של שתן עמד באויר. קנדלר החליט ללכת לעבאס בכבודו ובעצמו, להגיד לו תודה תקיפה ולסגור את משלוחי החינם האלו. הבית אליו הגיע היה מבנה קטן וצנוע מצופה אבנים מסותתות ומהחצר האחורית עלה ניחוח מוּכּר של צמר וגללים. עבאס הקשיש קיבל אותו ברגש וכיבד אותו בתה עשבים מריר. קנדלר פתח בשאלות על מצב בריאותו ועל עתידו הנדל"ני של הכפר והמשיך בסוגיית משלוחי הכבשים. עבאס טפח על ירכו של קנדלר ואמר לו שירגיש בנח. אללה נותן חיים ארוכים רק לבן אדם שיודע להגיד תודה, אמר עבאס וחשף שורת שיניים מצהיבות. אתה נותן לי לתת לך ואלוהים נותן לי חיים, אינשאללה.

קנדלר הבין שהוא לא יזכה לסירוב מצידו של עבאס, וביום שישי בבוקר, כשהבן והכבשה הגיעו, קנדלר הושיב אותו בסלון וביקש ממנו שימצא פתרון לכבשים של אבא שלו. שישחט וייתן לעניים, שישלח אותן לפינות חי בקיבוצי הדרום, שיחזיר אותן בשקט לעדר. שיעשה משהו.

הבן של עבאס שקע בכורסא ואמר שאין לו ברירה. אם אבא אמר הוא חייב לקיים, מה גם והוא רק מקדים תרופה למכה בטוחה ונוראה, כי הוא יודע שלו עצמו עוד יהיה סרטן עור, זה משפחתי אצלם. הוא סיפר לקנדלר איך בלילות הוא קודח מחלומות על שומה אחת קטנה שהולכת ומתפשטת, הולכת וגדלה, ווהוא קומץ אגרופים מתוך שינה, חובט בה ומבקיע אותה, והכתם הפעור הופך לצורה מעוננת, והצורה מבקיעה רגליים, ראש וזנב, ובבוקר הכבשה המתולתלת הזאת מתפוגגת באחת והוא נאנח לרווחה, כי ביום שבו השומה של חלומותיו תפסיק להפוך לכבשה הוא יודע שהשומה תהרוג אותו, היא תעמוד שם כמו צללית איומה כשהוא יפקח את העיניים ותחשיך עליו את חייו, והמעט שהוא יכול לעשות זה להודות לקנדלר מראש עם כבשה שתדחה את הקץ.

באותו לילה קנדלר דיווח לאשתו על מודעה אטרקטיבית של דירה נחמדה בנס ציונה. אולי ילכו לבדוק. זאת עיר נחמדה, לא רחוקה מידי ולא במרכז מידי, התזמורת הסימפונית שלהם טובה, הוא יפתח מרפאה פרטית ויהיה להם טוב. אין שם שמים אטומים ונהרות דם בחצר האחורית ופציינטים חרדי שומות. היום הוא החליט. הוא לא מוכן להשתקע בבאר שבע. הוא צריך לעבור לשַׁם. שמישהו אחר יבדוק שומות חשודות וינשום אויר שנחרך בסופי שבוע. העיר תסתדר בלעדיהם. ככל שהוא המשיך לירוק תוכניות זוהרות על המעבר לשם הוא כעס יותר ויותר על באר שבע שלו שממגנטת אותו מלמטה בכוחות מאגיים והוא החליט שהוא יוכיח לה שהוא מסוגל לנטוש אותה ואת השמים שלה ואת תפרחות הבנייה הרעננות שצומחות בפרווריה. בנס ציונה יש הכל, אמר לה, גם בגדרה וברחובות, בואי נלך לבדוק.

אשתו של קנדלר אמרה שאי אפשר לעבור עכשיו כי המקפיאים מלאים בבשר טרי. יש לנו צלעות מצויינות ובשר איכותי, אמרה וסובבה את גבה. נרוקן את המקפיאים ואחר כך נחשוב. אחר כך.

מודעות פרסומת

From → סיפורים

2 תגובות
  1. מיקי permalink

    מעולה…. אהבתי 🙂

  2. מעולה אכן. מומלץ אצלי
    אסתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: