Skip to content

הטובה לתקשורת

17/05/2011

שרה בק לעולם לא תשכח את הפיגוע בקפה הלל. בפיגוע נהרגו ד"ר אפלבאום וביתו, ערב נישואיה של הבת, וככתבת ערוץ 2, בק סיקרה את השבעה. זה לא היה האירוע הקשה הראשון שהיא סיקרה, אך האירוע הזה מתואר על ידה כחוויה החזקה ביותר שנחרטה בזכרונה. "להיכנס לבית של אבלים זה קשה, וככתבת זה גם לא קל.." אומרת בק. "הרבה פעמים אני צריכה להתגבר על הכאב כדי לעשת כתבה. אם משפחה לא רוצה סיקור אז לא נכנסים אליה, אבל לפעמים דווקא המשפחה רוצה סיקור, כדי לתת הד לסיפור האישי שלהם, וכדי להרחיב את מעגל הזוכרים".

חשבה בכלל לעשות קולנוע

 בק (33), תושבת כפר עציון וכתבת לענייני חינוך בחדשות ערוץ 2, חשבה בכלל לעשות קולנוע. לאחר מסלול האולפנא, השירות הלאומי ונישואיה, הלכה ללמוד קולנוע ובימוי בבי"ס 'מעלה'.

כסרט גמר ביימה בק את "תפילה זכה", סרט עלילתי עטור פרסים. לאחר לימודיה יצאו היא ומשפחתה לשליחות בת שנתיים בונצואלה, ועם האוריינטציה לעשיה דוקומנטרית, שלחה לערוץ 2 כתבות הקשורות לקהילה היהודית. כששבה לארץ בתום השליחות, נכנסה לתפקידה הראשון בערוץ 2, ככתבת בתוכנית 'אולפן שישי'. העבודה ב'אולפן שישי' היתה לשמחתה בעל אופי תיעודי, אך בשלב מסויים בק חשה שלא בנח לכתוב עבור תוכנית המשודרת בשבת. לאחר שהחליטה לעזוב, התקבלה בק לחטיבת החדשות, ומונתה לכתבת לענייני חינוך וקליטה.

 "זה תפקיד שהתחברתי אליו מיד" מספרת בק, "היה לי מאד חשוב להעצים את הנושא, שמטבע אופיין של החדשות הוא נדחק הצידה, ומקבל מקום רק באמצע המהדורה ולא בראשיתה. אני חושבת שהצלחתי לתת לתחום הזה משקל. היתה לי היכרות מוקדמת עם השדה החינוכי בשטח, אבל דרך העבודה ככתב, אתה נחשף לכמה פוליטיקה ומניעים אישיים יש בכל הדרגים. כשקרובים למרכז העצבים של הגורמים המשפיעים התפקיד הוא סוג של התפכחות, ורואים הרבה החלטות שמתקבלות בגלל דינמיקות בינאישיות ופחות בגלל החלטות מושכלות וערכים".

לפוצץ את ההסכם בטלויזיה

ככתבת, אחריותה של בק כוללת הבאת סיפורים והובלת הסיקור, ההפקה והעריכה. כבעלת תפקיד בערוץ הפופולארי במדינה, אין לה קשיים מיוחדים באיתור חומרים – מי שרוצה לתת במה לסיפור שלו, פונה קודם כל לערוץ 2, כדי לזכות בחשיפה מקסימלית. את החומר שמגיע היא מסננת, ומעבירה את מה שרלוונטי לאישור מערכת החדשות. את הכתבות והתחקירים היא מקיימת בשגרה  בכלל, אך אינטנסיביות יתרה מתקיימת בתקופות סוערות כמו בתחילת שנה זו, עם שביתת ארגון המורים, שביתת הסטודנטים ושביתת סגל המרצים באוניברסיטאות.

"יש בנו משהו אקזוטי ותמים". שרה ב"ק

"השנה האחרונה היתה משמעותית מאד" אומרת בק, "השביתות היו ארוכות מאד, חלקן הארוכות ביותר בהסטוריה של המדינה, וכאן אכן התקשורת הופכת להיות שחקן רציני. צריך להחליט על מה שמים דגש, היכן לערוך שידורים חיים, מתי ואיך – זה משפיע בפועל על התנהלות השביתה. דוגמא לכך היתה הסקירה שעשינו לפגישת מו"מ שעמדה לסיים את שביתת המורים, כשרן ארז כבר עמד לחתום על העיסקה. אותה עיסקה היתה קטסטרופה בעיני המורים. ארז רואיין בתחילת המהדורה וטען שהוא חותם על הישג, אך אנחנו בתגובה הבאנו קולות מהשטח של מורים, שדרשו לפוצץ את ההסכם, וכך קרה. הוא משך את ידו מן ההסכם כמה דקות אחר כך".  הסיקור החי עלול להיות נפיץ, כי הוא מתקיים בזמן אמת, בהווה של הרגע, והפיכת הארוע לאייטם חדשותי מסוגלת להשפיע על התנהלות העניינים עד כדי שינוי של 180 מעלות. ההחלטה 'להתלבש' על אולמרט באינטנסיביות בזמן השביתות גם היא פעלה את פעולתה בסופו של דבר, כששמו הוזכר כמעט בכל יום בהקשר השביתה. לצד סיקור נושאים חינוכיים, היא מכינה כתבות גם בתחומים אחרים, דוגמת הסיקור שהעניקה למפוני גוש קטיף, לאחר העקירה.

בזמן הפינוי מגוש קטיף היתה בק בחופשת לידה, אך מיד לאחריה פנתה לטפל בסיקור מצבם של המפונים בעין צורים, שזכו לליווי תומך מצידה. הם ידעו שיש להם כתובת, וכשרצו לבקש התייחסות ציבורית טילפנו אליה.

דתיים על המסך

 הסמן הדתי של בק בולט בשונותו על פני המרקע, שם מספר הדתיים בפריים טיים מצומצם למדי, אך בק מתארת מציאות שונה מאחורי הקלעים. "מי שנתקלים בו במסך הוא בדרך כלל גבר תל אביבי חילוני. מאחורי הקלעים יש הרבה מאד אנשים שהם לא 'תל אביבים', כמו עורכי וידיאו, תחקירנים וכו', ואפשר למצוא שם לא מעט כיפות". כשבק יצאה לחופשת לידה החליף אותה ברהנו טגניה, בחור אתיופי שסיקר במקומה את תחום החינוך.

"בשונה ממה שחושבים, ערוץ 2 די פתוח לשמוע ופתוח לשונה. יש פתיחות, אבל עדיין – את החדשות צריך למכור. צריך רייטינג בשביל פרסומות, וצריך פרסומות שיממנו את החדשות. כמה שזה נשמע רע, חדשות מחפשות רייטינג. כמובן שלחדשות ולעיתונות יש מחוייבות כלפי ביקורת ציבורית, אך האם בפועל העורכים מרגישים נאמנים ומחוייבים לכך? לפעמים כן ולפעמים לא. צריך לשמור על מינון נכון בין מסחריות לעיתונאות, ושאלת המינון לעיתים בסדר ולעיתים בעייתית".

לא מתנתקים

כמי שהיתה מעורה בסוגיית ההתנתקות ובסיקור מצב המפונים מקרוב, בק חשה צורך להתייחס לתגובה בציבור הדתי שבאה בעקבות הארוע הקשה. "לצערי אני חשה שיש צדק בתחושה של האי- אמון שבא אחרי ההתנתקות, בבית המשפט, התקשורת.. כולם בגדו ואיבדו את האמון שניתן להם, ולכן אין טעם לשתף פעולה. אולי יותר פשוט לומר 'נחיה את חיינו, נצמצם עצמנו לחיים יותר חינוכיים ותורניים' מבחינתי זאת טעות, כי זה מה שיביא לקרע גדול יותר. לא חוכמה לא לשתף פעולה ולהיות מאוכזב כשלא מתעניינים בך. נכון שאדם מאוכזב מתנהג כך, אך צריך למצוא דרכים איך ליצור חיבורים ולא ריחוק".

 בק מספרת על פעילות שיזמו בכפר עציון, בה אימצו אנשי הקיבוץ את שכונת תלפיות. פעם בחודש אנשי הקיבוץ מגיעים לעשות שיפוצים, חברותות, לימוד לנשים, חלוקת מזון. בק מתארת את הפעילות כנסיון לא להישאר בתוך הקופסה, וכדי שאנשים לא יפעלו וילמדו רק עם מי שאיתם וכמוהם. בקיבוץ  גם מאמצים גם ילדי 'אילן' ואת פרוייקט 'נתיב'. "מי שבוחר להתרחק, ולהקים משהו נפרד או אלטרנטיבי, הוא בעצם הופך להיות נפרד. המשמעות של זה היא להתנתק מהמדינה".

מה לגבי המינון הדתי בעולם התקשורת ? בק בטוחה שכל מי שטוב – יגיע לטופ. " אם אתה טוב, אתה תצליח. בנתיים לא ראיתי שדוחים מישהו בגלל שהוא עם כיפה, ההפך. אנחנו מעניינים, יותר עדינים ויותר תמימים. יש בנו משהו אקזוטי וזה יתרון.." בק מספרת על שיחה שהיתה לה עם מישהו על הסדרה סרוגים. "הוא אמר לי – זה מה שהיינו רוצים להיות.. אתם עדינים ותמימים, זה משהו שחסר לנו".

 בתוך כל האינטנסיביות שהתפקיד דורש, אי אפשר שלא להעריך את השילוב הלעיתים-כמעט-בלתי-אפשרי של קריירה ומשפחה. בק, אם לחמישה, מודה שזה תובעני מאד ולא קל. "אני מקווה להצליח", אומרת מי שכבר מובילה בהצלחה תחום שאינו ממש …. " זה לא פשוט, אבל מה שמניע אותי זאת העובדה שיש לי אפשרות לחולל שינויים, להזיז דברים, לתקן עוולות ולהעלות לסדר היום הציבורי את מה שלא תמיד מקבל התייחסות ראויה. אחרת לא הייתי שם"

 מעבר להשפעה אליה בק חותרת, היא איננה זונחת חלומות בתחום הקולנוע. "הייתי רוצה להשפיע גם דרך אמנות. כל כתבה היא עשיה מיני דוקומנטרית, ולפעמים יש כתבות שהן ארוכות ומעמיקות יותר (ראו ערך הכתבות שעשתה בק בנושא הניאו-נאציזם בגרמניה) שהן קצת כמו עשיה דוקומנטרית בקולנוע. אני גם לא פוסלת פעילות פוליטית".

 אז את רואה את עצמך שליחה?

"אני מקווה שאני מוסיפה טוב ומבערת רע. לפעמים המצב נראה כל כך מייאש, ומבפנים רואים כמה ג'יפה יש.. אבל אני מקווה שאני משפיעה לטוב. שליחה זאת מילה גדולה. הייתי מעדיפה להיות בעלת השפעה".

פורסם במקומון גושפנקה, אוגוסט 2008

 

מודעות פרסומת

From → כתבות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: