Skip to content

סורגים סיפורים – חוה דיבון ולייזי שפירא בראיון

16/05/2011

ראיון שנערך עם חוה דיבון במהלך העונה הראשונה

חוה דיבון, ה"אמא" של  'סרוגים', מודעת היטב לבאזז סביב הסדרה המדוברת שכתבה. יחד עם זאת היא לא חשה הקלה, הישגיות או גאווה, לאחר צאת הסדרה לאויר העולם. לאחר שידור יותר ממחצית פרקי הסדרה, אחרי שכל עיתון ואתר דאג לסקר ולבקר את הסדרה, נפגשנו בביתה של דיבון לשיחה בארבע עיניים.

נוכח אנחה קטנה שמתלווה לחיוכה, אני שואלת אם יש סיבה לדאגה. "אני דואגת, כן" היא מודה. "הסדרה התחילה בתכנים קלילים, שרק הולכים ונהיים כבדים עם הזמן. יש המון תגובות כל הזמן, מכל הסוגים. מן התגובות נוסח ה'כביסה המלוכלכת' אני מתעלמת. זה חסר משמעות בעיני, וזה אפילו מעליב לקרוא לזה מלוכלך. אבל, אם יש כביסה ואם היא מלוכלכת צריך לתת לה לצאת. מתייחסים למצב הזה של הרווקות והרווקים המבוגרים בתור דבר מביש, ולא ייתכן שייתייחסו לרווקים שלנו בתור דבר פסול. אם יש משהו שאני חוששת ממנו, זה אם אני פוגעת במישהו.."

יש הרבה שטוענים שהם נפגעים מהסדרה. הם לא רוצים שייצגו אותם כך.

"זאת תגובת המיעוט. הציבור הדתי לאומי תופס את עצמו בתור מיעוט, ומיעוט תופס את עצמו כחלש, לכן הוא תמיד חייב לייצג את עצמו טוב." היא מביאה לדוגמא פרק מתוך הסדרה "עבודה ערבית" בה מתואר מוסכניק ערבי פוגע ברכב בו הוא מטפל, סצנה שעוררה את זעמם של הצופים הערבים שכעסו שכך מייצגים את הציבור הערבי.
"האמת היא שאנחנו כלל לא מיעוט ולא חלשים אבל יש נושאים שאינם מדוברים, הם עמוק באפלה, וצריך להוציא אותם. אם נסתכל על המקורות שלנו, להבדיל, נראה שמדברים שם על הכל: יש רבנים, תנאים, נשים צדקניות, אבות ואימהות שמעדו. בכל הסוגיות הללו, של מוסר משפחתי וחברתי, מטפלים דרך סיפורת. הסיפור הוא דרך קלה לעיכול, וזה מאפשר לי לראות גם את עצמי בתוך הסיטואציה. ההבדל הוא שאנחנו משתמשים באמצעים ויזואלים, רואים את הסיפור ולא רק שומעים אותו, וזה יותר מפחיד. גם לי חסרה פעימה כשראיתי את הדברים מצולמים וזה גם נראה לי שונה על המסך. מי שלא מורגל במדיום צריך לעכל אותו. זה לא בא סתם לעולם, ואני מקוה שאנחנו משתמשים בזה נכון, שזה ישמש לגאולה".

מסרט לסדרה

דיבון (41) למדה ב'מעלה' ושם הכירה את לייזי שפירא, במאי הסדרה ושותפהּ לכתיבת התסריט. לאחר לימודיה עסקה בכתיבת 'פיצ'יפקעס', וההצלחה של הסדרה אינה מובנת מאליה. לפניהם ניסו רבים לכתוב הצעות לסרטים או לסדרות, ולא הצליחו.

חוה דיבון (צילום: מרים צחי)

הסדרה באה בעקבות תחרות מטעם 'גשר' להגשת הצעות, ודיבון עם שפירא הגישו תסריט לעלילה רומנטית המתרחשת בחברון. ההצעה לא התקבלה, אך כך יצא שהכירו את יונתן ארוך, מי שהפך להיות המפיק של 'סרוגים'. ארוך התלהב מזוג הכותבים ודחף אותם ללכת על הכיוון של הרווקיה הדתית. הזוג הגיש הצעה לסרט, מה  שלא יצא לפועל אך התגלגל והפך להיות בסופו של דבר סדרה מוצלחת.

"הדבר ש'הדליק' את המפיק בנושא היה שהדמויות שלנו, אנשים בני 30, עוברים מה שילד חילוני עובר בגיל 14" אומרת דיבון "כשאדם בגיל כזה מגיע למצבים כמו שמתואר בסיפור שלנו, זה מעמיק את הדילמה. מה גם, ובעולם שלנו יש משמעות לחטא ולמצוה: כשאתה לא מתחתן, ואתה לא שותף בקהילה וזאת בעיה: אין לך ילדים לרקוד איתם בשמחת תורה, אתה לא שליח ציבור, את לא מביאה ילדים לעולם.. רובד המצווה והחטא מתלווים לקשיים שקיימים ממילא, והאנשים הללו מתהלכים בהרגשה שלא רק שאולי יש משהו לא בסדר, אלא שהם גם חוטאים ולא מקיימים מצוות. תמיד יהיו את המצקצקים שיאשימו בבררנות וכו', אבל הם סוחבים כזה מטען וזו תופעה אדירת מימדים שלא ניתן להתעלם ממנה".

תוכלי לתאר את תהליך הכתיבה?

"היה ברור לנו מראש מי הדמויות בסדרה" מספרת דיבון, "כולם מכירים את הבחורה שהיא ה'אמא' של כולם כמו יפעת, או בחורים כמו נתי, שמציעים להם בלי סוף, אבל הם אף פעם לא ממש מוכנים להתחייב. לייזי ואני ישבנו לגבש מי הדמויות: מה הן עושות, איך קוראים לכל אחד, גיבשנו קו כללי וידענו מה קורה לכל דמות. ואז פתאום בשלב הזה yes אמרו לנו שהם הולכים על זה, והמפיק נכנס ללחץ והלך לגייס כותבים נוספים. עבדנו עם כמה כותבים מצויינים, חלקם בוגרי מעלה וחלקם חילונים".

דיבון מספרת שבפגישה עם חברת yes- חברה שרוב הצוות הניהולי שלו מורכב מנשים – נכונו הפתעות לשני הצדדים. "התחלנו לתאר להם מה קורה בסדרה, איפה הקונפליקטים ומה הבעיות, וממש על כל דבר התגובה שלהם היתה 'גם אצלנו זה ככה'. הם ממש הופתעו לגלות שלדתיים יש את אותם התמודדויות, ואנחנו הופתענו שזה ככה גם אצלם, למשל הלחץ הזה להתחתן".
בראשית תהליך הכתיבה היה ברור לזוג הכותבים שהדמויות יהיו "טהורות", מנוטרלות מחטאים ושאר מרעין בישין. מי שפקח להם את העיניים ודרש מהם להתבונן למציאות עמוק בפנים, היה דווקא המפיק שכיוון אותם לא לזייף ולתאר את המציאות כמות שהיא. "באיזשהו שלב הבנו שאי אפשר להעביר את הדמויות הללו תהליך ללא תהליך" אומרת דיבון, "אי אפשר היה לחטוא בכתיבה למציאות הקיימת ולהתמודדות שלהם. זה לא הוגן להתעלם מזה. גם כסיפור, הדמויות מונעות כל הזמן ע"י קונפליקטים, ולדמויות שלנו יש בהחלט קונפליקטים.."

לא למציצנות

הרבה ביקורות קשות הוטחו בסידרה בגין סצנות בהם יש מגע גופני ונישוק. דיבון אומרת בהחלטיות שיש לה לא רק קווים אדומים, אלא גם כחולים ושחורים. "בטח שיש לי גבולות, ולכן יכול להיות שיהיו דברים שיקרו לדמויות אבל לא ייראו על המסך. הדברים הכי חזקים הם דווקא אלה שלא רואים אותם, ונותרים לדמיונו של הצופה. אני כן אציג את הבעייתיות אבל לא אתן יד למציצנות. אני מודעת לבעייתיות, וחשוב לי לציין שזה שנתנו לשחקנים חילוניים לשחק – זה לא אומר שפתרנו את הבעיה. היא עדיין קיימת ואנחנו מתלבטים עליה כל הזמן. לפעמים אני לא ישנה בלילות".

היא מודעת לכך שיש אלטרנטיבות. "אפשר להחליט ש'אני בזה לא נוגע' ולעסוק בנושאים אחרים, אבל זאת התחמקות. אפשר בהחלט לעסוק רק בנושאים של אימהות ובנות, טבע ונוף.. אבל אם אני רוצה לעסוק במה שמעניין אותי, בדבר האמיתי, יש דילמות. זאת היתה הבחירה שלי ולא כולם מרגישים הזדהות או נח עם הנושא. הבן הגדול שלי ראה את הסדרה ואמר על דברים מסויימים 'אמא, זה לא צריך להיות ככה, אני לא מסכים איתך'. היה מי שהציע שניתן לזוג נשוי לשחק, ואני אומרת, ממש לא! כאן זה הרבה פחות צנוע! לחשוף אינטימיות של זוג נשוי על מסך?"

זרעים מושרים באקונומיקה

המתרס השמרני 'קטל' את יוצרי הסדרה על כך שהם אמנם הלכו לשאול רבנים שאלות, אך לא בהכרח קיבלו את דבריהם. "מהבחינה ההלכתית, כולם מיד חושבים על צניעות" מחייכת דיבון, "אבל אף אחד לא יודע על כמויות השאלות שנשאלו ביחס לדברים שלא נותנים עליהם את הדעת, למשל – עכשיו שנת שמיטה ובאחד הפרקים יפעת שותלת שתיל. הלכנו לשאול אם מותר לשתול ומיד לעקור לאחר הצילום ונענינו בשלילה. שאלנו אם מותר יהיה להשרות את הזרעים באקונומיקה כדי שהם לא יצמחו, וגם פה היה אסור מצד מראית עין.. או כשרצינו סצנות מקוריות משבת, שאלנו אם מותר להעסיק צלמת ערביה לאחר כניסת שבת.. בפועל, צילמנו ממש עד לרגע כניסת השבת כי אי אפשר היה לשחזר סצנות אותנטיות של שיירות רווקים ורווקות הולכים לבית כנסת.."

לדיבון יש תפיסה ברורה ביחס ליצירה שלה: המטרה שלה הוא לספר סיפור. "אני לא באה עם מסר של חינוך: יראת שמים, ציפיה למשיח וכו'.. הדברים הללו טובים וחשובים אך זהו סרט תדמית, וזאת לא המטרה שלי. בתוך הסיפור עצמו יש לי מסר והוא לכתוב מתוך אהבה. אתה חייב לאהוב את הדמות שלך. כשאתה אוהב אדם, אתה מקבל אותו יחד עם הפגמים שלו. אם תבוא ממגמה של רוע ועליבות, תמצא אותה. בנוסף, זה נושא הלגיטימציה שהסיפור מעניק. עד לפני כמה שנים הדתי היה סטריאוטיפ עלוב, לא היתה לו לגיטימציה להיראות על המסך כמו שהוא. באותו אופן גם לביצה לא היתה לגיטימציה להתקיים, והנה עכשיו זה משמח שהצלחנו לצקת חיים לדמויות שונות, ולתת להם לגיטימציה 'להיות', עד כמה שזה נשמע מוזר".

אז מה המטרה העליונה?

"הכי חשוב זה לא לזייף ולהיות כנים. צופה יכול להרגיש שיש משהו לא אמיתי בסיפור, ושלא כנים איתו. יש חיישנים שיודעים לשדר את זה, גם אם אנחנו לא יודעים לזהות איפה הזיוף".

כאם לחמישה, דיבון מתורגלת היטב בחווית הלידה. אז איך ההרגשה 'ללדת' סדרה, אני שואלת. דיבון מחייכת ומאמצת את ליבה את ה'דבר האמיתי' שלה, תינוקת בת שלושה חודשים.
"מידי פעם אני מאבדת פעימה כשאני רואה שזה מניע משהו, שזה יוצר שיח, כשאני רואה שמישהו הגיב למישהו שכתב על משהו שמישהו כתב על סרוגים.. אין אצלנו סלבריטאיות, כך שאין משמעות לזה שמה שעשיתי הפך להיות מוכר לכולם. אני מוקפת באנשים שעובדים ומגיעים רחוק, אני יכולה רק לשמוח שאני מדביקה אותם. עכשיו שוב ההרגשה שאין זמן , כבר עובדים על דברים לקראת העונה השניה".

 


ראיון עם לייזי שפירא לקראת העונה השניה

"אנחנו לא תוכנית סיטקום, לכן אי אפשר לעסוק בדייטים כל העונה. את העונה השניה התחלנו במקום יותר כבד – מצד אחד אין התמימות והקסם הראשוני, ומצד שני, גם אנחנו וגם הצופים מכירים את הדמויות יותר טוב לאחר העונה הקודמת, ואפשר היה ללכת ולגעת במקומות עמוקים. אני חושב שבסך הכל בעונה הקרובה יש הרבה יותר דיוק, בגרות ובשלות"

בעוד כשבוע תעלה לאויר העונה השניה של סרוגים, והרחש הציבורי יתחיל לבעבע. העונה הראשונה עוררה דיונים סוערים ופולמוסים חינוכיים החל בעיתונות ובאתרי אינטרנט, ועד לדיונים בחדרי מורים וסמינריונים. העיסוק שעוררה סביבה הסדרה העידה על קיומה של נקודה רגישה בבטן של החברה הדתית, סוגיה לא מדוברת של חברה שרואה בנישואים ובחיי משפחה ערך עליון: הרווקים הדתיים שמקיימים חיי קהילה משלהם בלב ירושלים.

צפייה בכמה פרקים משרטטת את העונה החדשה עלינו לטובה עם אופי מעט איטי, יותר מעמיק, ובהחלט יותר מגוון ביחס לעונה הראשונה. לייזי שפירא, במאי ויוצר הסדרה, ומי שמכיר היטב מבפנים את עולמם של אנשי הביצה, מודע היטב לציפיות הגבוהות ביחס לעונה הבאה. בראיון ל'קולך' הוא מספר על העונה הצפויה לנו, ומגלה שבימים אלו נכתבת במרץ העונה השלישית.

"בין חילול ה' לקידוש ה' עובר קו דק". לייזי שפירא


בעונה הראשונה התוודענו לעולמם של רווקי הביצה דרך המישור הרומנטי; התאהבויות, פרידות וגירושים. בעונה השניה יש נגיעות במעגלים רחבים יותר שמעסיקים לא רק רווקים. האם הרגשתם שמיציתם את האלמנט הרומנטי?

"לא ויתרנו על האלמנט הרומנטי. חשוב לנו לשמור עליו, כי בסך הכל זאת עדיין דרמה רומנטית, וזה מה שאנשים אוהבים בסדרה. אנחנו לא תוכנית סיטקום, לכן אי אפשר לעסוק בדייטים כל העונה. את העונה השניה התחלנו במקום יותר כבד – מצד אחד אין התמימות והקסם הראשוני, ומצד שני, גם אנחנו וגם הצופים מכירים את הדמויות יותר טוב לאחר העונה הקודמת, ואפשר היה ללכת ולגעת במקומות עמוקים. היום אנחנו כבר יודעים בדיוק מי הדמויות, השחקנים מבינים את העולם של הדמויות שלהם הרבה יותר טוב. אני חושב שבסך הכל בעונה הקרובה יש הרבה יותר דיוק, זה בוגר ובשל יותר".

אז מה נראה על המסך חוץ מרומנטיקה וזוגיות? שפירא לא ממהר להסגיר סודות. "נעסוק בשנה הראשונה של זוג נשוי, תקופה מורכבת שמעוררת הרבה קונפליקטים. יהיה עיסוק רב בכל מה שקשור בזהות, ולא רק דתית. נטפל בזהות עדתית, משהו שלא נגענו בו עד כה. בכלל, אם חושבים על החברה כ"עדה", אנחנו חברה מאד אשכנזית. גם תלמידי ישיבות ממוצא מזרחי משתכנזים, או יותר נכון לומר, שהמוסדות משכנזים אותם. ניגע גם בהומוסקסואליות, שזה משהו שמעסיק את החברה על סדר היום".

שפירא יודע שקיימות הרבה ביקורות על הסדרה, על העלילה, על היוצרים, ועל מי לא. לדבריו, טוענים כלפיהם שהם הולכים לקצוות ועוסקים בדמויות שוליים. "לעסוק ברווקים זה כבר מזמן לא קצוות", שפירא טוען, "זאת קבוצה עם חיים ועולם משלה, ואנחנו שואבים מתוכה את הסיפורים והדרמות שלהם".

העונה השניה נפתחת עם נישואיהם של אמיר ויפעת. יש עיסוק בכל מיני עניינים הלכתיים שמוכרים אולי לצופה דתי ממוצע, אך לא בהכרח לחילוני ממוצע. צימצמת את המכנה המשותף, אתה לא חושש להפסיד צופים חילונים?

"אני מקווה שלא. התלבטנו עד כמה להיות מסבירנים בעונה הזאת. עבדנו ללא קבוצת מיקוד שתבחן את החומרים שלנו, לכן לא באמת יכולנו לדעת איך זה יובן. למרות זאת יש לנו מפיקים ועורכים והם המדד שלנו. אם הם מבינים אני בטוח שכל אחד אחר גם יכול להבין. אני עדיין חושב שהקהל הדתי קולט דברים נוספים. לדוגמא, בעונה הראשונה היתה סצנה בה נתי קרא בשבת עיתון לאור השירותים. זאת התרחשות שחילוני יכול להבין, אבל דתי יגיד לעצמו, 'וואלה, גם אני עושה את זה'. אנחנו יודעים מראש שחלק יבינו יותר או פחות, ומבחינתנו מה שחשוב לנו זה שמחלות הילדות של סרוגים 1 נעלמו – אין מסבירנות יתר. העיתונאית גפי אמיר ראתה שני פרקים של העונה השניה והיללה את זה. היא זיהתה שאנחנו פחות מסבירנים".

חוה דיבון, שותפתו של שפירא ליצירת הסדרה, סיפרה בראיון בעונה הקודמת על השאלות ההלכתיות שליוו אותם, החל משבת וכלה בשמיטה. בעונה השניה לא היתה בעיה עם השמיטה, אך עדיין היו התלבטויות התלכתיות על כל צעד ושעל.

"העזנו יותר בעונה השניה" מגלה שפירא. "וזה קשה מאד. כל ההתעסקות בחדר המיטות של זוג זאת נגיעה בנושאים עדינים. אנחנו מתלבטים אבל עושים החלטות. לדוגמא, בנוגע לאמירת שם ה' בברכה, עשיתי החלטה ללכת על שם ה'. הצופה מקבל דבר שלם וזה חשוב לי. יש מי שמקפיד שלא לעשות זאת, ואני מאד מכבד את שולי רנד כשהוא בוחר לשיר אמוני במקום שם ה', אבל אותי זה זורק החוצה לרגע, ושובר את השלמות. כבר עכשיו יש דברים שהייתי מצלם אחרת, אלו התלבטויות שמלוות אותי כל רגע".

את הביקורות הגדולות ביותר ספגו היוצרים מצד מי שטען שהסדרה עושה חילול ה'. מבחינתם היוצרים מהווים שליחים של הציבור והחופש היצירתי יחד עם האמירה אישית לא היתה לגיטימית בעיניהם, כשמדובר ב"ציבור שלנו" על המסך. "התגובות זזות מצד לצד. ברמה הדתית זה נע מביקורות שאנחנו מחללים את שם ה' ועד לחיזוקים על כך שהסדרה עושה קידוש ה' גדול. בין החילול לקידוש עובר כנראה קו דק מאד. ברמה האישית, מתגובות שהגיעו אלינו הבנו שאנשים הצליחו להבין דרך הסדרה מה עובר עליהם והורים לרווקים קיבלו תמונה של מה קורה עם הילדים שלהם".

איך אתה מסכם את העבודה על העונה השניה?

"בשבילי זאת היתה חויה גדולה, זה פתח אותי לעולם. גדלתי בחממה מוגנת וסגורה וזה היה מפגש מאד חוויתי עם ההארד קור של תעשיית הטלויזיה. אני שמח על הסט המאד מיוחד שהיה לנו, משהו שאחרים העידו שלא היה משהו כמוהו בסדרות אחרות. בסוף כל שבוע של צילומים היינו מתאספים יחד כל אנשי הסט ומסיימים עם פרשת שבוע ודברי תורה".

 הראיונות פורסמו באתר 'קולך'

מודעות פרסומת

From → כתבות

One Comment
  1. יפהפה, תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: