Skip to content

לעבור את גיל המעבר

04/04/2011

ש', בת 52, הפסיקה לקבל ווסת לפני שנתיים. למרות זאת היא המשיכה לשמור על הלכות נידה וטבילה במקווה מדי חודש. בעלה אינו יודע שהיא כבר אינה מחזורית וגם הבלנית, שכנתה וחברתה מזה שנים, אינה יודעת ש-ש' טובלת ומברכת על הטבילה למרות שאינה חייבת במצווה.  "אני ממשיכה לבקר במקוה כי זה משמר בעיני את הציפייה בזוגיות שלי" אומרת ש'. "זה משאיר אותי צעירה בעיני עצמי ובעיני בעלי. האמת היא שאני גם פוחדת מהזמן שבו אהיה מותרת כל הזמן, ומעדיפה לדחות את ההתמודדות הזו כל עוד אפשר".

"ש' אינה לבד" אומרת דפנה מאיר, אחות ומנחת נשים למודעות גופנית. "יש נשים רבות ששמחות מאוד להיפרד מתקופות ההרחקה ומהחששות שליוו אותן מהריון בלתי מתוכנן בגיל מבוגר, אך יש עוד נשים רבות כמו ש' שהיעלמות הווסת מחייהן לא בהכרח משמחת אותן, כמו שנהוג לחשוב. היעדר המחזוריות הקבועה של הגוף והזמינות התמידית ליחסי אישות מציבים בפני נשים רבות חששות והתלבטויות לגבי התמודדותן עם המצב החדש. מבחינה הלכתית, הרב מרדכי אליהו זצ"ל כותב בספרו דרכי טהרה דבר מעניין מאוד ביחס לנשים במצבן של ש'. הוא מתייחס לנשים שממשיכות לנהוג כמחזוריות לכל דבר גם כאשר נעקרה ווסתן, והולכות וטובלות במקווה. הוא אמר שאם אישה כזו חוששת שהבלנית תלעג לה, יכולה גם לברך על הטבילה (לעיני הבלנית), על אף שזו לכאורה 'טבילה לבטלה'. כמה גדול היה הרב מרדכי אליהו שהבין לליבן של נשים".

גם כשהיא מנדנדת ילדים בגן השעשועים או עורכת קניות, דפנה מאיר (33), תושבת עתניאל שבדרום הר חברון,  רגילה לקבל שיחות טלפון עם שאלות על תרופות הורמונליות, אמצעי מניעה ודימומים. היא נתקלת בשאלות הללו לעיתים מזומנות, כמו גם בשאלות רבות של נשים ונערות בתחומים הנוגעים בגוף הנשי. כאחות וכמנחת נשים בתחומי פריון, מיניות, אמצעי מניעה ומודעות נשית גופנית, היא פוגשת נשים בגילאים שונים ומאוכלוסיות מגוונות. את השכלתה הרפואית היא רכשה בלימודי סיעוד בבן גוריון ומשם המשיכה ללימודי הנחיית מודעות לפוריות והתמחתה בהתאמת דיאפרגמות. כיום היא מנהלת מרפאה קהילתית ומרצה לנשים ונערות ברחבי הארץ, בנושאים אלו. בין תחומי התמחותה ניתן לציין את גיל המעבר, על מאפייניו, קשייו ואפשרויות ההתמודדות איתו. נפגשנו לשיחה כדי לשמוע על התקופה האמורפית שקרויה 'גיל המעבר'.

 גיל לא רגיל

גיל המעבר כשמו כן הוא – הדרגתי ותהליכי. לא קמים יום אחד ומגלים שהנה, הגענו לגיל המעבר. בתקופה הזאת, שאורכה כשנתיים ויותר, יש צדדים גלויים וסמויים. הצד הגלוי, אך המתעתע, הוא הווסת. המעבר מחיים מחזוריים לחיים ללא ווסת מתרחש בממוצע בגילאים 49-51 ועם זאת, 1% מהנשים יגיעו אליו לפני גיל 40. כרבע מכלל הנשים בעולם המערבי חוצות את המעבר בסביבות גיל 40-45, והיתר יותר מאוחר. לרוב עד גיל 53, כבר אין ווסת לרוב הנשים. הצד הסמוי קשור יותר בנפש ובהשפעות הורמונליות (שיובאו בהמשך). המינוח גיל המעבר בא מהמילה הלועזית מנופאוזה – מנו הוא חודש ביוונית, ופאוזה – הפסקה. "נראה לי כי המונח העברי תואם יותר את מהותו" אומרת דפנה. "מדובר בתקופה תהליכית והדרגתית ולא בהפסקה מיידית של חיים פוריים".

האם ניתן לחזות מראש מתי תקופת המעבר תדפוק בדלת ותופיע בחיינו?

"בהחלט", דפנה מאשרת ונותנת לכך סימנים. "נשים שקרובותיהן מדרגה ראשונה בקרבת דם עברו את השלב הזה מוקדם, הן בעלות סיכוי דומה. כמוהן גם נשים שילדו מעט ילדים, או לא ילדו כלל, נשים שלא נטלו גלולות בחייהן הפוריים, נשים שעברו כימותרפיה ו/או הקרנות, ונשים שתזונתן לקויה או חסרה. כל אלו עשויות לעבור מוקדם לחיים ללא ווסת. לעומתן, נשים שילדו ילדים רבים, נשים שהיניקו תקופות ממושכות ללא ווסת (בין אם בעזרת גלולות ובין באופן טבעי), נשים עם תורשה של הפסקת ווסת מאוחרת, נשים שלקחו הורמונים למניעת הריון למשך שנים רבות, נשים בעלות בריאות טובה, שניזונות בתזונה מעשירה המיטיבה איתן – כל אלו ייפגשו בדרך כלל עם גיל המעבר בשלב מאוחר יותר. הכלל הוא מה שקיבלת בירושה, מה שעברת עד כה, ביחד עם כמות הביציות ש"השתמשת" במהלך חייך משפיעים על הזמן בו תגיעי למעבר"

כיצד אפשר לזהות את הופעת גיל המעבר?

"כאשר מחזור הווסת משתנה. הווסתות יכולות להגיע לעיתים תכופות מהרגיל או מרוחקות מהרגיל. אופן הדימום משתנה – יותר מהרגיל או פחות מהרגיל. הצבע של הדם יכול להשתנות מגווני אדום לחום, או נוטה לשחור, ולהתמעט. יתכן מצב של עד חצי שנה ללא ווסת, ופתאום היא שוב מגיעה להדרן. כמות ההפרשות הנרתיקיות יורדת. חלק מהנשים מרגישות יובש בנרתיק. נשים שאינן פעילות מינית עשויות לגלות שינויים ברקמת הנרתיק. אישה שנמנעת ממין בגלל סיבות שונות בסביבות גיל המעבר, עלולה לגלות שקשה לחזור לפעילות, אם כי לא בלתי אפשרי. יש נשים שחוות ירידה בחשק המיני, ולעומתן יש נשים שחוות עלייה חדה בחשק מיני, אם בגלל הסרת החשש מהריון בלתי רצוי, ואם בגלל הסרת המיסוך ההורמונלי שליווה אותן שנים: לידות והנקות לאורך שנים ברצף או / וגם אמצעים הורמונליים למניעת הריון שהפסיקו ליטול לאחרונה. יתכנו נדודי שינה שלא היו קודם, כאבי מפרקים וגלי חום והזעה פתאומיים. נשים שחוות גלי חום מרגישות צורך להוסיף למלתחה אביזרי לבוש הניתנים להסרה בקלות, כאשר מתחתיהן יש בגד קליל, למקרה של תחושת חום פתאומית".

פוריות בתקופת המעבר

למעשה הפוריות יורדת באופן הדרגתי עוד לפני שלב התנודות בווסתות אלא שמחזור הווסת הוא הסימן החיצוני לזהות זאת. מקובל לומר שגיל 27 הוא השיא של גיל הפריון, שממנו ואילך העקומה מצויה בירידה איטית. יש שינוי הדרגתי במערך ההורמונלי, הפחתה בתנועתיות של הרחם והחצוצרות, שינויים ברירית הרחם. בכל מחזור ווסת מבשילות פחות ביציות איכותיות, שהרי הביציות שלנו הן בנות גילנו.

כיצד אישה יכולה לדעת שתמה תקופת הפוריות שלה, גם אם עדיין יש לה ווסת?

"אפשר לגלות זאת בעזרת בדיקת דם פשוטה לרמות ההורמונים, ובפרט הורמון הFSH, המוכר בוודאי לנשים שעוברות טיפולי פוריות. זהו ההורמון האחראי על הבשלת ביציות בשחלות. מקובל לומר שכאשר רמתו מעל 10, יש קושי בפריון, והדבר הפיך, במקרים רבים. אולם בגיל המעבר רמתו היא בסביבות 30-50, וזהו סימן מובהק לכך שהאישה אינה פורייה. ובכל זאת, רק אישה שלא הייתה לה ווסת במשך שנה שלמה, נחשבת בלתי פורייה לחלוטין, אם היא בסביבות גיל המעבר. ניסים קורים, גם אם לא הזמנת אותם".

דפנה מאיר

מלבד העובדה שהפסקת הווסת מסמנת את סיום עידן הילודה, האם השינויים הפוריים משפיעים במישורים נוספים?

"בהחלט. בגיל המעבר נשים מדווחות על תנודות במצב הרוח, שלא חוו קודם. למעשה, ישנם שינויים הורמונלים המשפיעים על המוח בצורה חזקה עד כדי כך, הגורמת לנשים לבחון את כל חייהן מחדש. גיל המעבר הוא הזדמנות שהטבע נותן לך, גם אם לא בחרת בכך, להתמודד ולהשלים, או לחילופין לשבור מחסומים בנוגע לתמהיל חייך.

קיימת התמודדות עם הפסקת הפריון הסופית, התמודדות ביחסים עם הורים קשישים וילדים מתבגרים, הקן הולך ומתרוקן, ומולו הבחינה המחודשת של זוגיות ללא ילדים בבית. ישנה גם התמודדות עם החיים המקצועיים, כאשר ההכרח לעבוד בכל דבר כדי לשרוד ולכלכל משפחה הולך ופוחת. להיפך, נשים שעיקר הקריירה שלהן היה הבית, מרגישות לעיתים בתקופת המעבר צורך למצוא עיסוק נוסף.

במקרים רבים ההתמודדות נדרשת בכל החזיתות במקביל. הסביבה מופתעת לפעמים לראות נשים בגילאים אלו עוזבות את העבודה ויוצאות ללימודים, ומופתעת יותר לגלות שמדובר בקורס ציור או שזירת פרחים אומנותית.

הילדים עשויים לגלות שאימא כבר לא תמיד זמינה לכל צרכיהם, ושיש לה חיים משלה. הדבר מפתיע במיוחד אצל נשים שכל חייהן הוקדשו לבית ולמשפחה. יש נשים, נקווה שזהו מיעוט, שמתגרשות, והסביבה אינה מבינה מדוע. הרי אם היו בעיות, הן בוודאי צצו כבר קודם, אז למה דווקא עכשיו? הסיבה, כמה שהדבר יכול להישמע מופרך, תלויה, בין היתר, בהורמונים. יש דברים שנשים מתפשרות עליהם במשך תקופה ארוכה, כל עוד מחזור הווסת משפיע רבות על התכונה הנשית לרצות את הסביבה. בזמן הזה הם עולים לבחינה מחודשת. יצא לי לשמוע רבות מנשים בגילאים אלו, שהן כבר אינן עושות דברים משיקולי "מה יגידו". הדבר הראשון שהן שואלות את עצמן על כל דבר הוא "האם זה מתאים לי?" "האם זה מתאים לי כרגע, ובאופן הזה דווקא?"

לשמור נאמנות לרחם

באופן מצער, לא נדיר למצוא נשים רבות נמצאות בפני כריתת רחם, עקב דימומים חזקים ובלתי נשלטים, צניחת אברי רצפת האגן, שרירנים וגידולים. אחרי גיל המעבר, איברי הרבייה שלנו ממשיכים לשרת אותנו נאמנה, ולא כדאי לוותר עליהם בקלות בלי לנסות טיפול שמרני קונבנציונלי או אחר, גם אם הרופא מנסה לשכנע אותך שאינך זקוקה ממילא לרחם שלך.

"הרחם ממשיך להפריש אנדורפינים, שהם חומרים נוגדי כאב ומשרים תחושת רגיעה" מסבירה דפנה, "הרחם ממשיך להתכווץ בזמן שיא ההנאה המינית. צוואר הרחם מחזיק את קירות הנרתיק, ויש לו חשיבות רבה בהנאה מינית. השחלות, הן האיבר המקביל ליצירתיות הנפשית שלנו, ממשיכות לייצר את הורמון הטסטוסטרון המעניק אנרגיה פיזית ומנטלית וחשק מיני. בנוסף, השחלות ממשיכות לייצר את ההורמונים ה"נשיים" במינון הדרוש לנו לשארית חיינו.

והיה אם את עתידה בכל זאת לעבור כריתת רחם, דוני עם המנתח על כריתה שמרנית, שתשאיר לך את השחלות וצוואר הרחם. נכון, תמיד יש סיכוי קטן של סרטן שחלות וצוואר רחם, בכל אישה, כמו גם אצל אלו שעוברות כריתה. זו הסיבה שרופאים מסוימים ממליצים להסיר בהזדמנות זו את כל איברי הרבייה. כאשר נשים שואלות אותי על זה, אני עונה שהסיכוי לחלות בסרטן שד גבוה אלפי מונים, ובכל זאת עדיין לא שמענו, לעת עתה, על המלצה רפואית לכל אישה מעל גיל 50 לעבור כריתה מניעתית של 2 השדיים, כאשר לכאורה אין בהם יותר צורך פיזיולוגי".

"כשעולה השאלה, והיא עולה לפעמים, האם לעבור כריתת רחם עקב דימומים חזקים מאוד, או לשים התקן הורמונלי ברחם, בתקווה שזה יפחית אותם, אציע לאישה לנסות את ההתקן, על אף תופעות הלוואי שלו, ובמקביל לשנות את אורח החיים באופן כזה שישפיע לטובה על גופה ונפשה, עד כי תוכל להוציאו כעבור זמן, ולהישאר עם הרחם שלה. לאישה עם דימומים אציע, בנוסף לכל הטיפול שהיא מקבלת, לבדוק האם יש משהו או מישהו במערך המשפחתי שתלוי בה בצורה שקשה לה לשאתה, ולנסות לשנות, או לעבור תהליך השלמה עם מצב זה. זאת מכיוון שדם מקביל למשפחה במובן הסמלי, ונשים רבות מספרות שהרחם שלהן מדבר אליהן בשפת הדימומים"

לציפיות של נשים וליחס החברה המקיפה אותן יש השפעה רבה על האופן בו נשים חוות את המעבר לגיל הבינה. ניתן לומר שגיל המעבר הוא אבן הבוחן לאופן שבו אישה חיה את חייה עד אליו. זוהי הסיבה שיש הבדלים גדולים מאוד בין נשים ברחבי העולם בהקשר למעבר, והבדלים גדולים במעמד האישה מבחינה משפחתית וחברתית אחרי גיל המעבר.

"ישנם מקומות בעולם שבהם לא שמעו על גלי חום, הזעות ליליות, נדודי שינה וכאבי מפרקים" אומרת דפנה. " אם תאמרו לנשים במקומות אלו, שיש אפשרות להאריך את האפשרות שלהן להישאר מחזוריות, ישאלו אתכם לשם מה זה טוב. בחברות שבטיות, נשים מצפות לשלב של אחרי המעבר, מפני שמעמדן, כוחן והשפעתן עולה ביחס לקהילתן. בעולם המערבי, לעומת זאת, אנו חיים בחברה שסוגדת ליפי הנעורים ולגיל הצעיר. רואים זאת בתחומים רבים. דוגמה אחת- דווקא נשים צעירות הן בעלות סיכוי גבוה יותר מהמבוגרות להתקבל למקומות עבודה, על אף שהן פרודוקטיביות פחות עקב הריונות, חופשות לידה, מחלות ילדים והצורך לעבוד במשרה חלקית."

גם הרפואה המערבית דוגלת בהמשכת המחזוריות של נשים, משום שכל עוד האישה מחזורית, יש לה סיכוי קטן בהרבה לחלות במחלות לב, ולסבול מירידה בצפיפות העצם. בינתיים, עוד לא הצליחו לפצח את הסוד איך להשאיר אותנו צעירות לנצח, מחזוריות לנצח, בלי שנמות מסרטן שד בדרך. על כן, ההמלצה הרפואית הקונבנציונלית היום, היא לתת לנשים הורמונים מלאכותיים בגיל המעבר רק כאשר הן סובלות ממנו ברמה הפוגעת באיכות חייהן, במינון הנמוך ביותר שמשפיע, ולזמן קצר ככל האפשר. לפני שנודעו לכל הנתונים הסטטיסטיים המדאיגים של סרטן השד, נשים הולעטו בהורמונים מתוך אידיאל.

אצלנו זה אחרת

בנוסף לאספקטים הגופניים, הנפשיים והחברתיים של גיל המעבר, דפנה מזהה כמה ניואנסים נוספים בקרב נשים יהודיות במגזר הדתי לאומי והחרדי הייחודיים לקבוצה זו.

"לנשים אלו, לעיתים מזומנות, יש בבית עדיין ילדים קטנים, שעל חלקם הן עדיין משלמות על המעון, במקביל לתשלומים הנדרשים מהן מהמוסדות הלימודיים של ילדיהן הבוגרים יותר. על כן, נשים אלו עדיין לא נמצאות מול הבחירה בעניין חופש תעסוקתי. כל עוד יש להן עדיין ילדים קטנים בבית, כל ההתמודדות שציינתי לעיל, מבחינה אישית, כלכלית, זוגית ומשפחתית נדחית לשלב בו הן כבר סבתות לכמה וכמה נכדים. וכאשר התמודדות זו נדחית, עדיין נשארת להן הנקודה של הוריהן המזדקנים, בפרט אם הן עצמן בנות צעירות במשפחתן. לכן אישה דתית ממוצעת יכולה להזדהות עם הכתוב כאן רק כאשר היא מגיעה לסביבות גיל 50-55 ומעלה, בפרט אם היא עדיין מחזורית, אחרי לידות רבות. יש נשים שאצלן הקן לעולם אינו מתרוקן, מפני שעד שאחרון הילדים עוזב את הבית, הבית כבר מלא בנכדים, והוריהם שבאים לשבתות, ובאמצע השבוע לעיתים קרובות.

מבחינה זוגית, נשים דתיות שומרות טהרה, מנהלות בתקופת פוריותן מערכת יחסים מינית עם בן זוגן הכוללת הפוגות הלכתיות, בתדירות כזו או אחרת, המשתנה בין נשים שונות. כתוצאה מכך, נשים רבות עושות מאמץ מודע ובלתי מודע להיות זמינות ליחסי אישות כשמותר להן, כל עוד מותר. כאשר אין ווסת, ומדובר בדבר קבוע מעתה ועד סוף החיים, הדבר אומר לגביהן, למעשה, שכעת הן זמינות למין על בסיס קבוע, לתמיד, וללא הפוגה "מלמעלה". מדובר בהתמודדות מסוג חדש עבור נשים. חלק מהנשים מצפות בכיליון עיניים לשלב הזה, ושמחות בו מאוד, רצות וקונות מיטה זוגית בלתי נפרדת, כפי שתמיד חלמו לעשות. לעומתן, יש נשים שצריכות ללמוד דבר חדש- לשאול את עצמן בכל פעם, גם לגבי יחסי מין, "האם זה מתאים לי?", ו"האם זה מתאים לי כרגע, באופן הזה, ודווקא עכשיו?", שכן, בשונה מהעבר, תמיד אפשר לדחות למחר, בנחת, מה שלא היה ניתן לעשות כשהיו מחזוריות. כשנשים אלו שואלות אותי "מה אעשה עכשיו, כשההלכה אינה מגינה עליי?" אני מסבירה להן שמדובר בשפה זוגית ומינית חדשה שעליהן ללמוד על עצמן ולדון בה עם בן זוגן, שהרי גם הוא עובר שינויים כאלו ואחרים, אף אם הדבר אינו נראה כך, ושבעזרת שיחה פתוחה וכנה ניתן לשתף, ולהמציא קודים זוגיים חדשים.

עשי ואל תעשי בגיל המעבר

אל תעשי

* הפסיקי לאכול דברים שאת מרגישה שאינם מיטיבים איתך.
* הימנעי ככל האפשר מתרופות לשינה, מתרופות להצטננות ואלרגיה ומכדורים למניעת צרבת המכילים סידן.
* הגבילי צריכת קפאין שמפריע לשינה ומשבש את משק הסידן בגופך.
* אם יש משהו ש"אוכל" אותך מבפנים, במובן הרגשי, טפלי בו, תוך התחשבות בטובתך, ביחס שווה להתחשבות שתמיד התחשבת בסביבתך, שאם לא כן, את עלולה לחלות.

עשי

* בררי על מרכיבי תזונה תומכים, כגון פשתן טחון טרי לשיפור מצב הרוח, מאכלים נוגדי חמצון כגון רימונים, חמוציות, ועוד רבים. אם יש צורך בויטמינים מסוג B, טלי אותם, גם אם לתקופה קצרה, עד לאיזון. אותו הדבר לגבי ויטמינים מסוגים נוספים.
* אם לא ביצעת עד כה בדיקת שד תקופתית, זה הזמן להתחיל. אין תחליף להיכרות של אישה עם השדיים שלה. רבים מהזיהויים המוקדמים מאוד של גידולים בשד נעשים על ידי הנשים עצמן.
* התעמלות! אם התעמלת ונהנית עד כה, המשיכי כך. יכול להיות שתרגישי צורך לשנות סגנון, וזה בסדר. אם טרם התחלת עד כה, ואת מתלבטת בנוגע לסוג ההתעמלות, שימי דגש על התעמלות משמרת טווחי תנועה וגמישות, ומחזקת עצם.  הליכה מהירה גם היא התעמלות מצוינת לגוף ולנפש.
* עשי מאמץ לזכור לחזק את שרירי רצפת האגן, למניעת צניחת רחם ושלפוחית השתן. אפשר ללמוד אותם בקלות ולבצעם תוך כדי כל פעילות שעולה על דעתך.
* אם את סובלת מתסמיני גיל המעבר, בררי לגבי טיפול ברפואה משלימה. נטילת הורמונים מלאכותיים צריכה להיעשות, אם בכלל, אחרי שניסית גישות אחרות בהצלחה בלתי מספקת, וגם אז, כאמור, במינון נמוך ולזמן קצר ככל האפשר. אם התסמינים הם מקומיים בלבד, כגון יובש בנרתיק, או ירידה בחשק מיני, ניתן להשתמש בתרופות מקומיות בצורת קרם או ג'ל למריחה. רצוי על בסיס של הורמונים אנושיים או מבעלי חיים, מפני שהורמונים סינתטיים לרוב גורמים ליותר תופעות לוואי.
* אם את אוהבת קריאה, קראי ספרות על גיל המעבר, כך תוכלי לדעת למה לצפות, מה למנוע מראש, ולהבין מה הם האתגרים הניצבים בפנייך, לעומת האתגרים שניצבים בפני נשים אחרות, אך אינם רלוונטיים לגבייך.

דפנה מאיר – אחות מוסמכת ומנהלת מרפאה קהילתית, מנחה לשיטת המודעות לפוריות, מעבירה סדנאות ומייעצת בתחומי מודעות גופנית לנשים, ווסתות, גיל המעבר, פריון ואמצעי מניעה. בודקת טהרה מוסמכת ומתקינה דיאפרגמות. ליצירת קשר – derechnashim@gmail.com

פורסם במגזין הלל, אדר תשע"א

מודעות פרסומת

From → כתבות

3 תגובות
  1. חביבה permalink

    כתבה מעמיקה ומקיפה. נהניתי מאד ותודה רבה על המידע וההסברים החשובים

  2. מאמר מעמיק ומרתק, תודה רבה. התקופה הזו קשה יותר מגיל ההתבגרות. השינויים שעובר הגוף, אחרי שבמשך שנים למדת להכיר אותו פתאום הכל משתנה. חשוב מאוד להיעזר בכל מה שיש כיום לטכנולוגיה ולרפואה כדי להפוך את זה לשלב קל יותר, ברור יותר, ולהמשיך להנות מהחיים 🙂

  3. מרים permalink

    סקירה מצויינת על גיל המעבר. תודה על הטור המועיל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: