Skip to content

זוכר הכל

04/04/2011

ביום נפילתה של גוש עציון לידי הירדנים, זרקו חברי עין צורים אל בור בית השימוש כמה מהחפצים ששימשו את חברי הגרעין – פחיות עם שמות החברים בהם סימנו תורניות עבודה, כמה סטנים וכדורים ולאלה הצטרף גם המשדר, רגע לאחר ששידר את שידורו האחרון.

עשרים שנה שכב הציוד בתוך הבור עד שלאחר מלחמת ששת הימים נוימן קרא לכמה מחבריו מראש צורים ויחד הלכו לחפש אחר הבור. לאחר חצי יום בו לא מצאו דבר, גילו פחית אחת ועוד אחת, וגם את התחמושת המוסתרת.

את הממצאים שנשארו בבור, יחד עם פריטים רבים נוספים אפשר למצוא כיום במוזיאון קטן בעין צורים, היושב במקלט עילי בקיבוץ. יהודה נוימן (82) מתגורר בסמוך למוזיאון ואחראי על האוסף המגוון. 'המקלט של יהודה' אינו גדול, אך צופן בחובו פריטים מרהיבים אשר מאחורי כל אחד מהם מסתתר סיפור. בנוסף לאוסף המיוחד שהגיע ממלחמת העצמאות ומתקופת השבי של נוימן וחבריו, מוחזקים בחלל נפרד פריטים נוספים מתוך עולם ישן שהולך ונעלם – מגהץ פחמים, סבון של פעם, פרימוס קטן, קרש כביסה ועוד.

יהודה נוימן עם הדגל שחזר מהשבי

הרעיון להקים את המוזיאון עלה לאחר שאביו של יהודה, איש משכיל ויודע ספר, הלך לעולמו והותיר אחריו אוסף של יותר מ-5000 ספרים. יהודה חיפש מקום לאחסן את הכמות העצומה של הספרים וקיבל את המקלט. כשהוא מסדר את הספרים, החל חושב לעצמו שהחלל יכול לשמש גם כמקום תצוגה לאוסף תש"ח שלו. מאז, הספרים כבר עברו דירה לביתו של יהודה והפכו לאוסף של יותר מ-10,000 ספרים והחלל המוזיאוני הפך להיות מוקד משיכה לחובבי הסטוריה, ולא רק.

הצרות התחילו בכ"ט בנובמבר

שורשיו של יהודה נוימן נטועים עמוק בחלוציות הישראלית. הוא נולד במושבת כפר סבא לאב וסב שהיו ממקימי רעננה ונשא לאשה את זהבה סולומון, הנינה של יואל משה סלומון. את לימודיו הישיבתיים בשנת 45' העביר בישיבת לומז'ה בפתח תקוה שבראשה עמד הרב שך זצ"ל. לאחר שצבר יכולות בלימוד עצמאי, הצטרף לגרעין ה' של בני עקיבא והמתין, כמו רוב בני הנוער בימים הללו, לעלייה אל מקום התיישבות.

"בימים הללו כל בני הנוער בארץ היו קשורים לגרעינים ולהתיישבות", אומר נוימן. "זה היה סוד כח העמידה שלנו – ההצלחה בהקמת ערים ויישובים. השיא היה במוצאי יום כיפור תש"ז, כשהסוכנות היהודית הקימה 11 יישובים בלילה אחד".

בכ"ח בתשרי תש"ז, לאחר המתנה דרוכה, גרעין של חברי ביריה וטירת צבי, עלה על הקרקע באבו זֵיד דאז, ובזכות מעיין קטן שנבע במקום וסביבה טרשית למהדרין, המקום זכה לשם 'עין צורים' – שם יושב כיום קיבוץ ראש צורים.mבאותו לילה נערכה מסיבת עליה לקרקע בכפר עציון. קהל גדול הגיע להשתתף באירוע החגיגי של הגרעין הנרגש, ובבוקר נותרו במקום 37 בחורים ו-15 בחורות.

"מיהרנו להקים מבנה עם גג. התקנות קבעו היתרי קיום רק למבנים בעלי גג. את המים שלנו קיבלנו במיכלית שהגיעה מירושלים, כשגם המים מירושלים מובלים גם הם ממקורות הירקון באיזור ראש העין". נוימן מתאר מערכת יחסים טובים עם ערביי הסביבה. "עד אז חיינו טוב עם השכנים הערבים. הם היו מגיעים לבקר אותנו ואנחנו היינו הולכים לבקר אותם. היינו נוהגים לעלות על אוטובוס ערבי שיצא מירושלים לחברון ולרדת באמצע הדרך. הבעיות התחילו בכ"ט בנובמבר, כשהתחילו לדבר על שתי מדינות. אנשי הגרעין שלנו לא ידעו דבר על הההכרזה. לא היה לנו לא רדיו ולא חשמל, ורק כשהשומר מכפר עציון הגיע אלינו רכוב על הסוס קיבלנו את החדשות".

מיד אחרי ההכרזה התחילו 'מאורעות' – אז עוד אף אחד לא קרא לזה מלחמה. התקפה על אוטובוס נוסעים שעבר ליד פתח תקוה בדרכו מנתניה לירושלים גרמה לפצועים והרוגים. זו היתה התקרית הראשונה שהפכה למלחמת השחרור.

"גם אנחנו התחלנו להיות זהירים יותר", אומר נוימן. "הגברנו את השמירות והסיורים עד שבכ"ח בכסלו הותקפו מכוניות מירושלים לגוש עציון ונהרגו עשרה חברים מאנשי גוש עציון והנוטרים. המצב הלך והתדרדר, אי אפשר היה לנוע מירושלים לגוש עציון ולהיפך".

בתחילת חודש שבט, מפקד גוש עציון דני מס עבר לפקד על אחד הגדודים של הפלמ"ח ועוזי נרקיס החליף אותו. "מיד לאחר שנרקיס נכנס לתפקידו, הותקפנו על ידי כנופייה בפיקוד עבד אל-קאדר אל-חוסייני. זה היה הנסיון הראשון של ערבים לתקוף ולכבוש יישוב. עד אז הערבים ניסו להשתלט רק על מוקדי תנועה מרכזיים. התקפת הנגד שלנו הפתיעה את הלוחמים הערבים שלבסוף נסו על נפשם, לא לפני שאיבדנו שלושה חברים. עוזי נרקיס חשש מהתקפה נוספת וביקש להזמין תגבורת, אך האפשרות להשיג אספקה היתה במרחק 20 ק"מ בהליכה רגלית אל ירושלים. בימי שלום היינו עושים את הדרך בשעתיים-שלוש בלבד". החבורה שיצאה לדרך התפרסמה כמחלקת הל"ה הידועה, אך האובדן הקשה לא שבר את רוחם של אנשי גוש עציון.

"הגוש היה מנותק לחלוטין. המפלט האחרון שלנו היה בצורת פרימוסים, מטוסים קטנטנים שיכלנו לשאת רק טיס ועוד משקל של 50 ק"ג בלבד. טייסי הפרימוס פחדו להנמיך טוס ולכן הם זרקו את האספקה מגובה רב. לא תמיד האספקה צנחה אל תוך היישובים, אך כשזה כן היה קורה, אנשים שהיו בסביבה נצבעו בלבן בגלל הקמח, הנשק או התחמושת שהתפזר סביב".

בגוש הוחלט להכשיר שטח לנחיתה, והפייפרים שיכלו להכיל משקל מועט הביאו לעיתים עיתונים ודואר ולעיתים לוחם אחד בלבד שהצטרף לכוחות המגינים. תוך חודש הצטברו כ-20 לוחמים שזכו לכינוי 'הפלוגה המוטסת', כולם מהחי"ש הדתי בתל אביב בפיקודו של אליהו חן ציון. את שטח הנחיתה, אגב, ניתן לראות עד היום באיזור שבין כפר עציון לאלון שבות.

אם להיכנע, אז רק ללגיון

"יום לפני הכניעה קיבלנו שדר מהמפקדה בתל אביב בנושא מו"מ על כניעה. כעסנו על כך כי רובינו היינו ילדי הארץ שחונכנו לכך שלעולם לא נכנעים או נוטשים נקודת התיישבות. אמרו לנו – אין לכם ברירה, אם אתם לא רוצים שיקרה לכם מה שקרה בכפר עציון, שם נהרגו 127 לוחמים ולוחמות. החלטנו שאם ניכנע – ניכנע רק ללגיון ולא לאספסוף. קיבלנו הוראה לאסוף את הנשק, ובאופן אבסורדי הלגיון הוא זה שבא לשמור עלינו מפני האספסוף. קצין הלגיון אחמד בק, לא האמין שיש לנו כל כך מעט נשק. הוא אמר לנו: 'אם הצלחתם לעצור אותנו במשך יומיים רק עם הנשק הזה, אני צריך 50 כמוכם וכובש את תל אביב מיד'. לפני היציאה לשבי ביקשתי לקחת איתי את חמשת חומשי התורה עם פירוש הכתב והקבלה שקיבלתי מאבי כשיצאתי לגוש, אך כשהגעתי לצריף הערבים כבר היו עסוקים בלריב מי לוקח מה ולא יכולתי לקחת דבר".

נוימן נזכר ברגעים קשים שעברו עליו מהרגע שנפל בשבי. כחובש היה עליו תרמיל עזרה ראשונה וזו צדה את עיניו של קצין לגיון שפקד עליו ללכת ולטפל בלגיונרים פצועים. כשבוי לא היתה לו ברירה והוא טיפל בלגיונרים מתוך מחשבה שאולי לא יזכה לשוב ולראות עוד את חבריו.

למזלו הוא הוחזר לקבוצת השבויים. תקופת השבי, שארכה עשרה חודשים – מהם שלושה שבועות בחברון – סיפקה למוזיאון של נוימן כמה וכמה פריטים מעניינים. "קיבלנו בגדים ושקי שינה. את הבגדים שמרנו ליום היציאה שלנו מהשבי, ובמחנה הסתובבנו רק עם מכנסי התעמלות". הביגוד שקיבל נוימן, יחד עם כובעי גרב ופריטי לבוש נוספים ניתן למצוא בין המוצגים. "הלגיונרים נתנו לנו פחי ביסקוויטים שיוצרו עבור הצבא הבריטי במלחמת העולם השניה. על האריזה היה כתוב שתאריך התפוגה הוא בשנת 1943 ואנחנו קיבלנו את הביסקוויטים ב-1949. כמובן שהביסקוויטים היו מתולעים והצלב האדום העניק לנו אחרים במקומם. הביסקוויטים הישנים שימשו אותנו להבערת אש בימים קרים".

מאה שנות תרבותבמוזיאון מצוי גם דגל מצוייר שהיה במחנה השבויים. על צד אחד של הדגל כתוב 'צבא ההגנה לישראל' ומצידו השני 'מחנה השבויים אום ג'אמל'.

 

מוצג נוסף במקום הוא נרתיק תפילין. במחנה קיבל נוימן זוג תפילין במקום אלו שנותרו במשלט המוכתר ממנו נאלצו לסגת. על נרתיק התפילין כתוב 'השירות הדתי לחייל בצבא ההגנה לישראל' ונוימן התגאה בהם עד מאד. הוא מספר שכשארגן מפגש שבויי מחנה אום ג'מאל בירדן ב-1996 (מפגש בו השתתפו 350 איש!) התקשר אליו הרב שאר יישוב הכהן והציע לו להניח את תפיליו במחנה ולסגור כך מעגל.

סידור העבודה שסומן ע"י פחיות

עוד במוזיאון – מעיל של אחד משני ספרי התורה שהיו בעין צורים. "כשהערבים נכנסו לבית הכנסת שלנו, שהיה בחדר האוכל, אחד מהם נטל את ספר התורה הגדול שהיה שם. חברי שמחה כהן ז"ל משך ממנו בכח את ספר התורה ולקח אותו איתו אל המחנה. את ספר התורה הקטן לקחו איתן השבויות חזרה לארץ". חתיכת עפר קטנה שמוצגת גם היא נלקחה על ידי נוימן מאדמת עין צורים ביום בו הגיע לחפש אחר בור בית השימוש. החתיכה התמעטה עם הזמן אך כעת היא שמורה היטב בקופסת פלסטיק.

בנוסף, נוימן מחזיק במסמך קטן ומרגש: פיסת נייר עליה כתב אוריאל אופק את תפילת הגומל לאחר שניצל ממוות בשיירת העשרה. אחד המוצגים המרגשים ביותר הוא קופסא מהשבי שעליה חרוט צורתה של גוש עציון. במקום עוד תמונות, מסמכים ואביזרים צבאיים.

מי מגיע למוזיאון? ישראלים ותושבי חוץ מכל גווני הקשת הישראלית. "לפעמים מתקשרים אלי מדריכי טיולים ורוצים להגיע עם אוטובוס שלם אבל המוזיאון כל כך קטן שיכולים להיכנס אליו עד 20 איש" מחייך נוימן. "כמעט בכל שבת קבוצה פוקדת את המויזאון וגם באמצע שבוע ישנם מבקרים. מבקר משיקאגו שהיה כאן אמר 'אני לא מכיר עוד מקום שמתעד את 100 שנות התרבות האחרונות של הארץ על כל גווניה' ".

המוזיאון של יהודה פתוח בתיאום מראש – 08-8588253

פורסם במקומון גושפנקה, דצמבר 2010

מודעות פרסומת

From → כתבות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: