Skip to content

גאולות קטנות

13/03/2011

אנושיות ואמפתיה, זה מה שבולט יותר מכל בסיפורים. דויטש מעמידה את עצמה בעמדת כל יודעת, ומתבוננת באהבה על דמויותיה, גם כשהם חוטאות ומבולבלות. צעד צעד היא פוסעת איתם אל עבר הרגע הקטן שלהם, בו הגאולה תחשוף את פניה אחד על אחד, בלי רוח וצילצולים, ותחלץ את נפשותיהם מן הבורות הקטנים לשם מעדו

ככה נראית גאולה, חיותה דויטש, ידיעות אחרונות, 239 עמודים

אשה פותחת בית קפה קטן. שוטר מביא לאשתו דיווחי חקירות. עוזרת בית מכינה מרקי עוף עם שמנת ומגישה אותם עם חיוך חם. גבר עומד באמצע צומת ותוקע את התנועה כי הוא מאוהב באשתו.

ככה נראית גאולה, מכריזה עטיפת ספרה החדש של חיותה דויטש. בניגוד לכריכה בה מצוייר סופרמן רוכב על עננים, בין הדפים מופיעים האנטיתזות של כל הסופרמנים – אנשים פשוטים ורגילים מאד. דויטש מסמנת בקובץ סיפוריה החדש שלט עם חץ אל עבר המושג העמום ששמו גאולה. היא משרטטת מפגשים והתרחשויות מהם פוקעת ברגע קטן וגדול הגאולה – לא זו הלאומית הגרנדיוזית, אלא האישית, החבויה. הסיפורים מעידים על עצמם כי נולדו מכאב ולב נחמץ, דויטש מתבוננת בדמויותיה ומתעכבת עם איתן על חלומותיהן, חוזרת אחורה, מסיעה קדימה, פורמת ואורגת מחדש בחמלה ובחום.

דמויותיה של חיותה מוכרות לנו היטב. ראינו אותם בשכונה שלנו, בטרמפיאדה, בבית הספר. הם באים ברובם מהמגזר הדתי, כשמידי פעם דופקים בדלת גם חרדים ומסורתיים ומרגישים בבית יחד עם המתנחלים מן העמוד שלצידם. אנחנו מוצאים שם גם את עצמנו, בדמויות שמישהו קרה להם בשם והעניק להם חיים ואפשרות להיגאל: להגיע הביתה, לפגוש מישהו, להבין ולהשלים. דברים פשוטים שטומנים בתוכם רוח גדולה של רווחה.

"חמש דקות אחר כך עומד האיש בפתח החנות ומסתכל על אשתו במבט שלא שוכחים. היא עומדת מולו, מאחורי הדלפק, עם הסינור, ובוכה בלי קול, רק הדמעות שלה מטפטפות לתוך איזה מרק דלעת שמישהו הזמין קודם לכן.. את המשפט הראשון משמיע ראש הישיבה: אז כאן את עובדת, הוא אומר, כאילו אין שם אף אחד. תתחדשי, שרה'לה. תודה, היא עונה לו. אפשר להציע לך עוגת גבינה"?

(מתוך "עוגת גבינה")

אנושיות ואמפתיה, זה מה שבולט יותר מכל בסיפורים. דויטש מעמידה את עצמה בעמדת כל יודעת, ומתבוננת באהבה על דמויותיה, גם כשהם חוטאות ומבולבלות. צעד צעד היא פוסעת איתם אל עבר הרגע הקטן שלהם, בו הגאולה תחשוף את פניה אחד על אחד, בלי רוח וצילצולים, ותחלץ את נפשותיהם מן הבורות הקטנים לשם מעדו או למצוקה בה נפשותיהם כבר מצאה לה אחיזה.

הדרמות של דויטש אינן גדולות, ובזה טמונה עוצמתן. דווקא בשל האיפוק והשקט שמלווה את סיפוריה, המערבולות שמשתוללות מתחת לפני הקרקע נוכחות יותר, מאיימות לפרוץ בכל רגע. דויטש לא בוחרת באופציה הפשוטה ומחוללת את הדרמה באמצעות הכיסויים שלה והעטיפות שמכריחות את הקורא לפשפש בנפשות הדמויות בעצמו. בבחירותיהם של הדמויות יש אלמנטים מטרידים לעיתים, אך הפלא שהוא שמתיקות הארץ המובטחת קשורה קשר הדוק באותה טורדנות.

"האם בעלך ידע על קשרייך המיוחדים עם החולה הזה"?
"לא היו קשרים מיוחדים דברתי. דיברנו על דברים שבלב".
"מדברים שבלב לא מתים, מלכה. אנחנו מדברים פה על רצח".
"מדברים שבלב לא מתים? מי סיפר לך את זה גברתי השוטרת? את תסלחי לי, אבל יש לך עוד הרבה ללמוד על החיים".

(מתוך "אשת השוטר")

הסיפורים עשויים ריאליזם צרוף עם הבלחות פנטסיות שמתמקמות היטב בזרם הסיפורי. דויטש אינה נמנעת מביקורת על דמויות שהיו יכולים להיות שכניה או קרובי משפחתה. בסיפורה "יקיצה" היא מתארת את מושא חלומותיה של אשה שנפגש עימה לאחר שזו ברחה מייסורי אהבתה אליו. ברגע המפגש, רסיסי חלומותיה שעוד נותרו בה מתפוגגים לגמרי.

רציתי לשאול, הוא אומר, אם היה לידו רב כשיצאה נשמתו. אם זכה שיאמרו לידו קריאת שמע כהלכתה, והעיקר, כך שאל בהדגשה יתרה,  אם ראש ממשלת ישראל עשה תשובה לפני שמת

(מתוך "יקיצה")

ואם בדמיוננו גאולה היתה הארץ שאחרי המדבר, דויטש מזכירה לנו שלעיתים בארץ יש בצורת ובמדבר יש מעניינות. ולעיתים, הגאולה חבויה במדבר שאחרי הארץ.

מודעות פרסומת

From → סקירות

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: