Skip to content

ורמיר יהודי

15/12/2010

התבוננות מן הצד על לאה ובנימין לאוקשטיין איננה מסגירה שום סיפור מסעיר. היא במטפחת הדוקה והוא בזקן, פיאות וכיפה גדולה – לכאורה עוד זוג צעיר שנישא לפני פחות מחצי שנה. אבל הסיפור של בני הזוג לאה (23) ובנימין (24) הוא הרבה יותר מפותל וסבוך ממה שניתן לדמיין. דרך ארוכה עשו שניהם מלטביה אל הארץ, אל היהדות ועד לגבעת החי"ש שם הם מתגוררים כיום.

בין הקראוון לכביש 60 משתרע שטח רחב של גפנים, פרחים, סלעים וכל מה שצריך כדי להרגיש בטבע. מידי פעם ניצפים איילים וצבים, ועבור לאה זאת סיבה מספקת לגור על הגבעה.

חלק נכבד מביתם הקטן של הלאוקטיינים מלא בקנווסים ומכחולים. שניהם ינקו אמנות כבר מגיל צעיר: שניהם מציירים, רושמים ומפסלים. בנימין מציג בפני ציורי שמן נהדרים ורישומי פורטרטים עשויים בכשרון רב. כשבנימין היה בגן והגננת נתנה לכל אחד חימר, הוא נזכר, כולם שיחקו וזרקו את החימר אחד על השני. הוא היה היחיד שעיצב ממנו כלי. בסוף היום הגננת הודיעה לאימו שהיא חייבת לשלוח אותו ללמוד אמנות.

פרק א' – לטביה

"בעיירה דונדגה היה בית ספר של לימודי ערב באמנות, ואני הצטרפתי ללימודים האלו בגיל שש", אומר בנימין. "אחרי שסיימתי את ביה"ס היסודי המשכתי לתיכון מקצועי בריגה ע"ש יאנס רוזנטל ,שהוא מן מכינה של 5 שנים לאקדמיה. כשבאים ללמוד אמנות באקדמיה צריכים כבר מראש רקע רחב ויכולת גבוהה". גם לאה עברה מסלול דומה: בי"ס יסודי במקביל ללימודי אמנות בערבים, ובית ספר תיכון לאמנויות ועיצוב, שם התמחתה בעיצוב אופנה. לאחרונה תפרה תלבושות להצגה "צימוקים ושקדים" במכללת 'אמונה', שם היא לומדת כיום אמנות לשם קבלת תעודת הוראה.

עיצבה אופנה בלטביה. לאה לאוקשטיין

כל אחד מבני הזוג גדל בבית נוצרי רגיל. הוריה של לאה לא היו דתיים במיוחד, ואצל משפחתו של בנימין נהגו ללכת לכנסיה. אביה של לאה ארכיטקט ואביו של בנימין עוסק בנגרות, משם כנראה הגנים והמשיכה לאמנות ועיצוב.

מאיפה התחילה המשיכה שלכם ליהדות? הרי מעולם לא נתקלתם בשום דבר יהודי.

"תמיד היתה לי אמונה" אומרת לאה. "זה משהו שהיה קיים מעצמו. אני זוכרת שכשהייתי ילדה והיה לאמא שלי יום הולדת, התפללתי למצוא כסף כדי לקנות לה מתנה, ובאמת מצאתי כסף. כשהייתי בת 16 נתקלתי לראשונה בעיתונים של חב"ד ובספרון קטן של ילדים עם ברכות ומצוות. זה היה המפגש הראשון שלי עם משהו שהוא יהודי". המפגש הראשון שלה עם אדם יהודי היה בחג סוכות. "במהלך החג עברתי ממש במקרה בפארק שבמרכז העיר. באמצע הפארק ניצבה סוכה גדולה ועליה התנוססה תמונתו של הרבי מילובאביץ'. הבנתי שיש שם משהו שקשור ליהדות. הלכתי לשם ונתנו לי לברך על הלולב." לאה רצתה ללמוד עברית ונרשמה ללימודי עברית באולפן של הסוכנות.

לאה ובנימין לאוקשטיין

לבנימין היתה היכרות קצת מוקדמת עם התנ"ך. "כשהיינו ילדים היינו חייבים ללכת לכנסיה. נהגו לספר לנו סיפורי תנ"ך אז הכרתי משם קצת דברים בקשר ליהודים. כשעברתי לביה"ס בריגה, חלק מן הלימודים היו שיעורי תרבות – מוסיקה, פילוסופיה, ההיסטוריה של הדתות. בפרק ההסטוריה של הדתות התעכבתי על ארץ ישראל והיהודים והרגשתי שאני ממש מחוייב למצוות האלו, היה מדהים שכל מה שכתוב בתנ"ך הוא לא רק סיפור חינוכי, הוא ממש היסטוריה של עם. שמעתי הרבה אנשים אומרים שהם מאמינים בתנ"ך, אבל קשה להאמין בתנ"ך ולא להגיע ליהדות מתוך זה, כמו שבת. שבת נמצאית בתנ"ך. זה ששומרים את מה שהיה פעם במעמד הר סיני זה מיוחד". לאה מהנהנת ומוסיפה שה'גילוי' המרעיש שלה היה לדעת שאלו אנשים שנמצאים בכל העולם ושזאת דת "חיה". זה הדהים אותה.

אחרי שבנימין שמע שיש ליהודים שפה מיוחדת ושלימודי העברית בסוכנות הם חינם אין כסף – ונרשם ללימודי עברית. לאט לאט ובהדרגה, נחשפו לאה ובנימין, כל אחד לחוד, אל אורח החיים היהודי. "אני זוכרת שכשלמדתי שיש ברכות, לא הבנתי איך אפשר לברך אחרי לחם ברכה של חצי שעה. העדפתי לברך שהכל ובורא נפשות על הכל" היא נזכרת בחיוך.

היא היתה בלימודים בסוכנות כבר 3 שנים כשבנימין רק הצטרף לשם. הם שמעו אחד על השני בכך ששניהם עוסקים באמנות, וכך נוצר הקשר הראשון.

 איך המשפחה שלכם הגיבה לכל זה? עברית, מצוות, יהדות..

"הם לא חשבו שזה היה ברצינות" אומר בנימין. "רק כשעלינו על מטוס לישראל הם הבינו שזה כן היה רציני." הדבר הקשה ביותר עבור לאה היה להודיע על כך לאביה. "היה לי קשה להגיד לו את זה. הייתי איתו בקשר וביחסים טובים ורציתי לשמור על הקשר הזה. היום אנחנו עדיין בקשר". אמה של לאה כבר הכירה קצת תנ"ך והן היו מתווכחות על דיני בשר וחלב בבית. "אמא אמרה לי שאפילו אברהם אבינו נתן למלאכים גדי וחלב יחד.." נזכרת בחיוך.

פרק ב' – עליה

בסוף שנת 2004, בנימין פגש בקניון בריגה שני אנשים חובשי כיפה. אחד מהם היה הרב יעקב לופט, מי שהיה עתיד לסייע לו בעתיד בהיקלטות בארץ. בנימין ניגש אליו ושאל אותו איך להגיע לארץ ישראל. לופט נתן לו כרטיס ביקור וייעץ לו בנושא. עליה לא היתה באותו זמן על הפרק, מאחר ולא לאה ולא בנימין היו יהודים. האפשרות היחידה שלהם להגיע לארץ לפרק זמן של מספר חודשים היה כמתנדבים.

צייר מגיל קטן. בנימין לאוקשטיין בלטביה

"הגענו כמתנדבים לכפר הנוער הדסה נעורים", מספרת לאה, "וציפינו לקבל את כל מה שהבטיחו לנו – דמי כיס, כלכלה מלאה, מגורים ראויים.. בפועל, זה לא בדיוק היה המצב וביקשנו לעזוב בתום חצי שנה. משם עברנו לבית אבות בירושלים, ומבחינתנו זאת היתה עליית מדרגה משמעותית. התגעגענו לתרבות ובעיר היה הרבה יותר מה להציע". בבית האבות בנימין ולאה חשו הרבה יותר טוב – התייחסו אליהם בכבוד, היו דברי תורה מלמידי ישיבה שהיו באים לפעמים, ובאויר היה משהו יותר דתי. בחוץ צייר בנימין נופים, ובתוך בית האבות עשה רישומי פורטרט של דיירי הבית. הם אפילו הספיקו ללמוד קצת ערבית במשך ארבעת החודשים ששהו שם. באותו זמן הזוג לא חשב לנסות להתגייר כי חשבו שעליהם לבוא בתור עולים ולא רק כמתנדבים. בפועל, גילו שאת כל מסכת הגיור היו יכולים להתחיל מוקדם יותר, אך הזמן והמקומות אליהם הגיעו לימד אותם בזעיר אנפין על המקום בו הם עתידים להשתקע.

פרק ג' – גיור

לאה ובנימין התפצלו לראשונה מאז שהגיעו לארץ – היא לאולפן הגיור בקיבוץ שדה אליהו, והוא לבארות יצחק. "למדתי חברותות עם זקנים מהקיבוץ" מספר בנימין, "ובאותו זמן למדו מסכת ביצה. היה לי ממש מוזר שכל הלימוד הוא רק על ביצה.."

מקרה משעשע נוסף היה בעבודתו במטבח. העובדים ביקשו מבנימין להדליק את הגז אך בנימין, שחזותו הולכת ונהיית יהודית, פצח בפניהם בנאום על כך שלגוי אסור להדליק אש, ולא לשים סיר ולפי הספרדים נוהגים כך וכך.

הבירוקרטיה בדרך לקבלת האישור לגיור היא סאגה בפני עצמה. המהלך הכללי הוא הוא קבלת אישור להתגייר, עשיית מבחן מקיף, וטבילה במקווה. "הרבנים בקיבוץ ממש נלחמו עלי שאקבל אישור להתגייר, אומרת לאה. "שמונה חודשים לומדים באינטנסיביות תורה והיסטוריה, תפילות, כשרות, שבת.. הכל. היו מלחמות בין הבנות כדי להוכיח אחת לשניה מי יותר רצינית: בנות היו מעירות אחת לשניה איך את יוצאת בלי להגיד מודה אני, ולמה שכחת לברך..

לאה קיבלה אישור לעבור גיור, אך לבנימין נכונו קשיים גדולים בהרבה. רבנים נתנו לו המלצה, הוא עבר למכון מאיר ולמד שם שנתיים ועדיין, האישור המיוחל לא התקבל. בנימין נכנס לאינטרנט וחיפש מידע הלכתי על גרים ביהדות. הוא שלח מייל לבית הדין הרבני בחיפה עם ציטוטים רבים מהתורה כדי להזכיר להם כיצד עליהם להתייחס לגר. ערמת ההמלצות שהוא קיבל הלכה וגבהה אך ללא הועיל.

"היה מאד עצוב שלא נותנים לבנימין את האישור" אומרת לאה, "עשינו את אותו מסלול בדיוק והוא היה צריך להתמודד עם הרבה יותר קשיים".

בנתיים הקיץ הגיע ותוקף הויזה של בנימין הסתיים והיה עליו לעזוב את הארץ. "לא היה לי מה לחזור ללטביה כי אי אפשר ללמוד שם תורה", אומר בנימין, "נסעתי לרוסיה ששם היתה הישיבה היחידה שהיתה פתוחה בבין הזמנים". בנימין שהה ברוסיה למשך 4 חודשים ולמד בישיבת תומכי תמימים של חב"ד. ראש הישיבה אף נתן לו המלצה חמה. בסוף תקופת הויזה ברוסיה, בשדה התעופה, התברר שהתוקף עמד על שלושה חודשים והיה עליו לשלם קנס גבוה. לא היתה לו אפשרות לשלם וראש הישיבה הגיע במיוחד כדי לסייע לו. "כששלפתי את הדרכון, לא האמינו לי שאני אותו אדם. נכנסתי כמו שנכנסתי ויצאתי בעל מראה שונה לגמרי.." גם לאחר שהקנס שולם, בנימין כמעט הפסיד את הטיסה לטובת תפילת מנחה עם הרב.

בארץ בנימין קיבל שוב תוקף שהיה של שלושה חודשים בלבד. לאה הכירה באותו זמן את הרב רוזן, אב"ד גיור בירוושלים. הרב רוזן נטל על עצמו את 'פרוייקט הגיור' של בנימין ואף פנתה לרבנים במכון מאיר כדי לשכנע אותם לפעול למען גיורו של בנימין.

מה היה הרגע המרגש ביותר בתהליך הגיור?

"הרגע של אמירת 'שמע ישראל'" הם אומרים. "אחרי שבית הדין אומרים לך שהם מקבלים אותך". חודש לאחר שגיורו של בנימין הושלם סוף סוף, הזוג נישא כדת משה וישראל. החתונה התקיימה תחת חסותה הנדיבה של 'מכללת אמונה'. בחתונה לקחו חלק תלמידות המכללה ותלמידי מכון מאיר לצלילי נגינתו של מוסא ברלין. "ממש דאגו לכל דבר, זה היה מאד מרגש" אומרת לאה.

לאה עסוקה כיום בלימודיה, בין לבין היא מקבלת לביתה עבודות תפירה ותיקונים. אני מציצה באלבום פרוייקט הגמר שלה מלטביה – עבודות מקצועיות ויצירתיות שלא נופלת מעבודות שנעשות ב'שנקר' או 'בצלאל'. בנימין מוציא ציור שמן יפהפה בסגנון ורמירי, מלא באור עשיר. "זה עוד לא גמור.. בעזרת ה', בקרוב". ורמיר יהודי.

פורסם במקומון גושפנקה, אפריל 2009

מודעות פרסומת

From → כתבות

One Comment
  1. ליטל permalink

    סיפור יפהיפה על אנשים יוצאי דופן:)
    תלאות הדרך לצד העיסוק באומנות וחינוך ,האמונה החזקה והחיבור לרוח מעורר השראה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: