Skip to content

טרנד שלא חולף / אדם צחי (מקור ראשון, 11/2010)

05/12/2010

האם כבר ניתן לדבר על מיינסטרים יהודי בתרבות הישראלית? פרגמנט מתוך כתבה שפורסמה במוסף עמדה (מקור ראשון, גליון 695)

אודי לאון, תסריטאי, מנהל תוכניות מועדפות וגיוון תרבותי בערוץ 2 והיוצר הראשי של סדרת "מעורב ירושלמי", מאמין שתקשורת ההמונים בישראל מונעת על ידי שיקול אחד בלבד: רייטינג, מה שמעמיד את היצירה היהודית באותה שורה בדיוק כמו שאר היצירות: "אנחנו ב'קשת' הבעלים של ערוץ 24, שקנה את הקונצרט של שולי רנד בקיסריה באופן מלא, בהתלהבות גדולה. תקשורת ההמונים חושבת, בהגדרה, על ההמונים, ולכן כשמשהו הופך להיות טרנד אוהבים אותו. תראה מה קרה למוסיקה המזרחית שפעם הייתה מחוץ למגרש. אין סנטימנטים אידיאולוגיים".

 האם לא קיימת הדרה על ידי מבקרים ומעצבי דעת קהל אחרים?

"השאלה מי הם מעצבי דעת הקהל. אדם ברוך היה ממובילי דעת הקהל בתחום האמנות הפלסטית, והוא בוודאי בא ממקום מאוד יהודי. גם היום יש אנשים בעולם הביקורת שמאוד מודעים לעניין כמו אריאנה מלמד, שגם כשהיא מבקרת במובן השלילי היא עושה את זה במבט מאוד אמפאטי לאג'נדה. מצד שני, יש את האשכנזים האליטיסטים שלא יאהבו שום דבר שיש לו זיקה ליהדות או למזרחיות או לדבר שחורג מהתל אביביות המובהקת.

אודי ליאון (צילום: אודי קורן)

אבל מי שבאמת מעצב דעת קהל הוא מי שקונה את התוכניות ושם אותן המסך. ובמימד הזה ניתן לקבוע באופן מובהק שיש חוסר פרופורציה חיובי של סרטים וסדרות שעוסקים בנושאים יהודיים, מה שפעם היה הפוך. הוכחנו – ואני יכול לקחת קרדיט אישי על זה – שהסדרות הללו לא רק שלא מורידות רייטינג אלא מעלות. ההשקעה ביצירה יהודית הופכת להיות דבר כלכלי. מבחינת היוצרים, אין בכך משהו מפתיע. באופן הגיוני, אנשי תרבות בכל מקום בעולם אמורים להתחבר למורשת שלהם. המצב ההפוך הוא המוזר. ישראלים היום יכולים ללכת לפיוטים ללא האלמנט הדתי, בדיוק כמו שבאנגליה ילכו לשייקספיר.

באופן כללי אני מערער על המושג של מעצבי דעת קהל. היום דעת הקהל נוצרת על ידי באז, וזו דינאמיקה שונה לגמרי מאדם שיושב במגדל השן ומבקר.   

כלומר, היצירה היהודית בישראל בקולנוע וטלוויזיה הפכה למיינסטרים.

הקולנוע קצת מפגר אחר הטלוויזיה, אבל עדיין – אושפיזין היה סרט דוסי על גבול התעמולתי, ואני לא אומר את זה בביקורת. הייתי אחד השותפים לו. אף על פי כן הוא התקבל באופן מוחלט על ידי הקהל והביקורת, ונבחר על ידי תא המבקרים לסרט הטוב ביותר של אותה השנה. מי שמכיר את תא המבקרים יודע שהוא המעוז המבוצר ביותר של המבקרים בישראל  – מאיר שניצר, אורי קליין וגידי אורשר. זה מלמד משהו. מבחינה אידיאולוגית הוא אמור היה להידחות על ידם, אך מכיוון שהם התייחסו רק לצד האמנותי, לא הטרידה אותם האמירה האידיאולוגית. עם זאת, בקולנוע פחות יוצרים בעלי אופי יהודי הצליחו לחדור. יוסי סידר ושולי רנד הם כמעט היחידים. בטלוויזיה יש אותי, את לייזי וחווה מ'סרוגים', וסדרות שלא נעשו על ידי דתיים כמו 'מרחק נגיעה' ו'חיים אחרים'. ההצפה הגיעה למצב שבו אם אני בא עם הצעה של משהו דתי אומרים לי, 'לא, יש לנו כבר יותר מדי'. בצדק, המסך די מלא".

מבחינת תוכן קל להעביר במדיום הקולנועי מסרים יהודיים. אבל האם הם באים לידי ביטוי גם בצורה, בשפה הקולנועית?

"זה הדבר שבו עדיין לא פרצנו דרך. כולנו, מלמעלה עד למטה, עדיין מדברים באותה שפה חקיינית, מספרים את הסיפורים שלנו באמצעות הצורות הקיימות. האתגר שלנו הוא לייצר שפה חדשה".

קווים לדמותה?

"במהותה היא חדשה, כך שאין לי קווים בשבילה. שפה חדשה לא נוצרת בן לילה. זה תהליך. רוב הסרטים והסדרות בעולם נעשים על פי חוקי המיינסטרים האמריקאי והאירופאי. יוסי סידר ושולי רנד מושפעים מאוד מקולנוע אמריקאי. כדי לשבור את התבניות המוכרות צריך לבוא גאון שילך בדרך חדשה. משהו מזה היה בחופשת קיץ של דוד וולך, אבל לא מספיק מעובד, בשורה התחתונה זה עדיין אירופאי.

בשנים האחרונות, מי שפרץ מבחינת השפה היה ואלס עם באשיר ו"לבנון". זו פונקציה של ישראלים שעשו הרבה מאוד קולנוע ישראלי, לקחו נושא שהאמנות הישראלית עסקה בו לא מעט, ועשו בו מבחינה צורנית דבר שאף אחד לא העלה על דעתו.

כשייכנסו יותר ויותר יוצרים מהעולם היהודי, יגיע הגאון שיפרוץ קדימה. כשהייתי מנהל בבית הספר 'מעלה' חיפשתי את זה לשווא בסרטי הבוגרים. גם היום, יוצאים סרטים מאוד יפים שהולכים ומשתפרים, אבל בשורה התחתונה הם עדיין מיישרים קו.

מצד שני אני לא יכול לבוא בטענות, כי זו דינאמיקה שצריכה את הזמן שלה. עד שנת אלפיים, הקולנוע הישראלי נחשב בעולם לקולנוע רע, קולנוע חלש. אנו, באיגודי היוצרים, טענו שזו פונקציה של תקציב; אנו עושים שישה סרטים בשנה, וכל שלוש שנים יש לנו אחד או שניים טובים, אם נעשה עשרים סרטים בשנה נקבל אחד או שניים טובים בכל שנה. ברגע שהצלחנו לגייס את התקציב, הקולנוע הישראלי התחיל לפרוח והיום נחשב בין המובילים בעולם.

באמנות היהודית המצב זהה, אלא שאצלנו התקציב הוא ההון האנושי. צריך שייכנסו יותר יוצרים שיעשו יותר סרטים, ואז באופן טבעי מישהו יפרוץ קדימה. היום השערים לא רק פתוחים אלא מזמינים. נשארו החומות האמיתיות: חומות השפה, החידוש והמקוריות".

אז מה בעצם עוצר את הציבור הדתי מלעמוד בחזית הקולנוע הישראלי?

"עניין מסירות הנפש, מה שנקרא. כשהתחלתי לנהל את 'מעלה' הלכתי לרנן שור, מנהל 'סם שפיגל'. אמרתי לו: אתה האדמו"ר של הוראת הקולנוע. תלמד אותי איך עושים בית ספר טוב לקולנוע. הוא לקח אותי לחדרי העריכה של בית הספר בשתיים בלילה והראה לי איך כולם עובדים. היית עושה אותו דבר כדי להראות לבחור חילוני את עולם הישיבות. הוא אמר לי: 'אצלכם מסירות הנפש היא הישיבה, אצלנו הקולנוע'.

יש במגזר שלנו לא מעט סטודנטים, סטודנטיות בעיקר, שאם היו ממשיכות בעולם הזה הן היו ללא ספק בחזית העשייה. אלא שהן התחתנו, ילדו ילדים ונכנסו לסדרי עדיפויות שונים לגמרי. העובדה שאין לנו יוצרי קולנוע בולטים קשורה לזה.

מצד שני, הרי להיות קצין בצבא זה לא פחות מזיק למשפחה מאשר להיות קולנוען. אבל בניגוד לקולנוען, החברה הדתית מעריכה את הקצין ומאפשרת לו לשלם את המחיר המשפחתי. ביום שבו נזכה שהחברה הדתית תעבור לעמדה שרואה את האמנות כחוד ההבקעה הרוחני, נגלה סיירת של קציני אמנות וקצינות אמנות שישלמו את הערך המשפחתי בשביל המטרה הגבוהה. כשהחברה הדתית מחליטה להתגייס היא עושה זאת יותר מכל אחד אחר בחברה החילונית. ואז נעקוף את האתוס של היצירה החילונית בריבוע. נהיה הרבה יותר מסורים.

החזית האמיתית איננה בכיבוש מאחז או פיקוד על יחידה. מה שיקבע את גורלו הרוחני, הקיומי והתרבותי של עם ישראל הוא התרבות שאני מדבר עליה. יש באתר "כיפה"  פורום נפלא בשם "ביכורים". לפני כשנה הזמינו אותי לדבר בפני החבר'ה שם. הגעתי, ונדהמתי לגלות אולם ענק מלא במאות משוררים, מוסיקאים, אנשי ספרות. בירכתי שהחיינו בשם ומלכות. כשיצאנו לדרך לפני שלושים שנה היו רק שלושה – ארבעה. ופתאום מאות יוצרים שעיסוקם המרכזי הוא אמנות. לכן, אני מרגיש שמצד אחד הדרך עדיין מאוד ארוכה, אך מצד שני יש התקדמות קבועה ומתמדת. ממש רואים את הגאולה, קמעא-קמעא. ואני לא סתם משתמש במונח הזה".

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: