Skip to content

מחפש שאלות (גושפנקה, יולי 2008)

21/11/2010

כבר מגיל קטן היה לפורת סלומון ברור שהוא יעסוק בציור כשיגדל. הוא היה 'הצייר של הכיתה' החל מבית ספר היסודי, דרך הישיבה התיכונית בחיספין ועד לישיבת עתניאל, שם עוד הספיק לפתוח מיני גלריה עם שני חברים נוספים. סלומון (28), תושב בת עין,  סיים את לימודיו באקדמיה לאמנות בצלאל בשנה שעברה, וכבר יש בשדה מי שמנבא לו גדולות. ביריד האמנות "צבע טרי" שנערך לפני כחצי שנה בתל אביב, יצירותיו נחטפו ע"י גלריות ואספנים. מאז תום לימודיו כבר הספיק להציג בכמה תערוכות, ובעוד מספר חודשים הוא מוזמן להציג באחת הגלריות החשובות בתל אביב.

בתום מסלול ההסדר החליט סלומון ללכת ללמוד באקדמיה הראשונה לאמנות בארץ, בצלאל. "לפני שהגעתי לבצלאל למדתי ציור אצל ליאוניד בלקלב וההמשך הטבעי ממנו לאו דווקא היה לבצלאל. למרות שאני עוסק בציור, אני לא רואה את עצמי כצייר. אני מתעניין בתרבות הרבה יותר מאשר בציור, ובצלאל זה מקום של תרבות, לאו דווקא של ציור. השאיפה שלי היא להיות איש תרבות:  מעורב בחיי הרוח, בעיצוב השיח והמחשבה בארץ".

מהבחינה הזאת, לסלומון היה ברור מדוע הוא הולך דווקא לבצלאל. "כשלמדתי בישיבת הסדר, הכרתי מקסימום את רמברנדט. הסתקרנתי לדעת מה עושים ציירים, ונסעתי לראות גלריות בתל אביב. מובן שלא אהבתי כלום". סלומון אמר לעצמו שהוא בטח לא מבין משהו, ואז התבשלה אצלו ההחלטה הסופית ללכת לבצלאל. המשפחה שמחה ותמכה ופורת סלומון התקבל כתלמיד במגמת האמנות.

כמי שמחפש את מקומו בזירה התרבותית-מקומית מתוך עולמו הדתי, הנושא התרבותי במוסדות דתיים מטרידה, שלא לומר מאכזבת, את סלומון. "מתייחסים לאמנות כמו להעשרה, לתרבות לא כדבר רציני, אלא כשעשוע. תופסים אמנות כמו שתופסים עיצוב גרפי, שזה אמנם חשוב, אך לא מעניין אמנים".

יחד עם עולם התרבות ומרחב ההתנסות שבצלאל מציעה , יש לא מעט בעיות למי ששומר מצוות. סלומון רואה בזה פרט שולי. "הנושא ההלכתי פשוט למדי. אפשר להימנע ממה שהוא בעייתי, כמו לקבל פטור מציור עירום, למשל, או תכנים בעייתים שאני יודע להיזהר איתם. עם זה יכולתי להתמודד. המתח שהפעיל אותי היה דווקא זה שקמתי בבוקר בבת עין, העברתי את היום בבצלאל, וחזרתי שוב לבת עין. האנשים הכי רחוקים שהייתי יכול לפגוש היו שם, ועם המתח הזה התמודדתי".

את המפגש עם ה'אנשים הכי רחוקים' מכיר סלומון עוד יותר מקרוב דווקא עכשיו, ב'עלמא', בית מדרש לתרבות עברית בתל אביב, בה הוא לומד חצי שבוע עם קבוצה תל אביבית איכותית. "די הופתעתי ממה שחושבים עלינו שם. כדתיים אנחנו כל הזמן חושבים איך לעשות יותר ואיפה להשפיע יותר. יש תחושה של עוד ושל יותר, ומה שאני שומע מהצד השני זה פידבק של התנשאות, של די, תפסיקו כבר עם העוד ועוד. זו אחת משתי בעיות הפוכות בחברה הדתית: מעט מיד בתחום אחד ויותר מידי בתחום אחר". סלומון רואה ביטוי לתופעת ה"יותר מידי" גם אצל רבנים שמרגישים חופשי מידי לדבר על אמנות, בלי להכיר מבפנים מה קורה. "הרב של היום בא ומדבר על כוחה של האסתטיקה ועל הבעת רגשות, נושאים שכבר העלו קורי עכביש. צריך קצת ענווה כדי להיכנס לשיח הזה. אמנות זאת שיחה. תלמיד שנכנס לשיעור פילוסופיה ודורש מיד לדעת מה העניין, צריך לומר לו שב, תקשיב. אל תרגיש צורך לדבר מיד. בכלל, יש היום דרישה לתרבות מיידית, שאני אבין, ומיד. יש חוסר קשב".

אז מהי אמנות? מהו אותו תחום אשר יש מי שיהפוך אותו לדת ויש מי שידחה אותו מעליו בשאט נפש? "יש כל מיני דיסיפלינות שאמורות להוכיח תשובות" מסביר סלומון, "כמו מדעים, למשל. אמנות באה להוכיח שיש שאלות. לא רק להצביע על שאלות, אלא להוכיח אותן. אני יודע שהעבודה שלי גמורה כאשר היא מתחילה לבלבל אותי, כאשר אני מתחיל לשאול עליה שאלות, לתהות עליה. הרגע החביב עלי הוא זה שבו צופים שואלים 'רגע, אז למה התכוונת?'. מבחינתי, אמנות היא לא כלי אילוסטרטיבי. תפקידה לשאול שאלות". דווקא בבצלאל, מעוז השמאל, סלומון גילה ששמאלנים לא יודעים לשאול שאלות אמיתיות, נוקבות. "גם הימין לא תמיד יודע לשאול", הוא מודה, "אבל מהשמאל יש לי אכזבה קשה. אין שם שאלות על אמונות או אידיאולוגיות".

יצירותיו של סלומון נושקות לקו האמצע של השניים, לתווך, לאזור הדימדומים שבין לבין. מי שנתקל בעבודותיו של סלומון, יכול לשאול עליהן הרבה שאלות. יצירותיו עוסקות בנושאי יהדות-נצרות, בחינת מושג הגבריות, האלוהות והנשגב. העיסוק בנשגב העסיק רבות את סלומון בזמן לימודיו, כבירור מושא התחליף החילוני לאלוהות. "ההתפעמות של אדם דתי מובילה למקום מסויים, אבל מי ש'הרג' את אלוהים, למה קשורה ההתפעמות שלו? הרבה דברים ניסו להחליף את החסר ואני בוחן אותם".

לא ניתן שלא להבחין בהשפעה העצומה של הסגנון הרומנטי, על יצירתו של סלומון, ועל אלמנטים נוצריים מובהקים, להם סלומון יוצר מחוות, בפריזמת המציאות והחוויות שלו.

"שואל את עצמי שאלות על המציאות בה אני חי". 'שולחן שבת', צילום בצבע

העבודה "שולחן שבת" , בה מופיע סלומון, לצד אשתו ובנו, ואקדח מכוון מאחורי גבו, עוררה אש משני הכיוונים. העבודה מתכתבת עם איקונות נוצריות (כמו התגלותו של ישו ב"מטפחת של ורוניקה") ואם הגדרתו של סלומון לעבודה טובה היא כזו המצליחה לבלבל, הרי שהוא מצליח בכך. "אני לא בורח מהמציאות בה אני חי", אומר סלומון "אני נדרש לבחון איזה מן חיים נוצרים כשאני חי עם אקדח ליד תינוק. אני שואל שאלות על המקום בו אני נמצא. זאת דרך להפנות את סימן השאלה לעצמי, ביחס לשאלה "איך אתה מגדל שם ילדים" – אני חייב להצליח לפנות אל עצמי ובאמת לשאול את זה". הוא גם לא מתחמק מן המתריסים על האלמנטים הנוצריים בעבודותיו. לדעתו, היוצרים המתעלמים מן ההסטוריה האמנותית חיים בסוג של תמימות, אולי מעושה, וזה חוזר לתפיסת ה"העשרה" של האמנות במוסדות הדתיים, שם יש מי שיתמוך ללמוד את תולדות האמנות בלי ללמוד נצרות. "כשאנחנו מציירים אנחנו עוסקים בפרקטיקה נוצרית, מלאכה שהיא דתית בנצרות. אי אפשר לצייר בתמימות ולהתעלם מזה. הציור פועל בתוך שדה עם כללים משלו, כללים שעוגנו הסטורית ע"י ציירים וזרמים באמנות. זה בדיוק כמו שלשיח הפוליטי יש את הכללים שלו, ואי אפשר להיכנס לשיח הזה בלי לדעת בתוך איזה מרחב פועלים".

גם בזירה הפוליטית יש לסלומון נגיעה. סוגיית ההתנתקות, הסערה סביב כרוז החזיר של טטיאנה סוסקין ופרשת עצורי מחתרת בת עין קיבלו הד בצורת עבודות ציור ופיסול.

"יש חיה כזאת" עונה סלומון לשאלה האם קיימת אמנות דתית-פוליטית, "אבל אני לא רוצה להיות שייך אליה ולא מעוניין להיכנס למשבצת של "אמן דתי" או "אמן ימני". מאחר ואני כבר מתוייג ומסומן אני לא מנסה לברוח מזה, אלא להשתמש בזהות שלי ככלי שעומד לרשותי, ולנצל אותה כדי לבחון את השאלות מן הצד של המתרס שלי". בעבודה בה צייר סלומון העתק מתמונת העיתון בה הופיעו חיילים זוחלים בציר פילדלפי, מחפשים שאריות מגופות חבריהם, ניסה סלומון לתת את חלקו בחיפוש. "המבט של הצופה נמשך מיד לחול, והוא מתחיל לחטט בו גם כן, בנסיון להשתתף בחיפושים. העבודה נעשתה מתוך אמפתיה. במצב נורא כזה אין מה לומר וקיימת תחושת שיתוף בלבד. הנסיון שלי היה לבנות את הדימוי מחדש, לערב בו את עצמי" ולכן סלומון הותיר את הרקע שומם. המיקוד שלו נותר עם החיילים ולא בנוף.

סלומון מנסה להימנע מלהניח יצירה בצד ברור של אחד המתרסים, אך הבלבול הזה מותיר את העבודה באותה נקודת מפגש מתעתעת אליה סלומון חותר.

הצופה מחפש יחד עם החיילים. ציר פילדלפי

בתמונה (מימין לשמאל) חיים דעואל-לוסקי, שרית שפירא ופורת סלומון. הציור מתכתב עם 'ההלקאה של ישו' – ביצירה המקורית רואים ברקע אדם מלקה מישהו אחר, ובחזית התמונה אנשים עומדים ומדברים על דברים ברומו של עולם. היצירה העלתה ביקורת פוליטית על אותו הזמן, כשהדרמה הגדולה של ההסטוריה מתחוללת, ובחזית יש אנשים מנותקים לגמרי.
הנושא הזה, של 'התפלספות לצד הדרמה הגדולה', נעשתה סביב ההתנתקות, כתגובה ישירה שלו, כאמן, למציאות שמתוארת בתמונה.בתערוכה שהתקיימה כמה חודשים אחרי ההתנתקות, הוצג ציור שלו בו נראים חיילי ההתנתקות מסודרים כמו שחקני כדורגל רגע לפני הבעיטה. "ניגש אלי מישהו ואמר לי בכעס – אתה מבת עין? זה מבחינתך הסיפור? שהחיילים היו תוקפניים ומסכנים? מבחינתו זאת היתה הפרשנות של הציור. הפרשנות שלו. מבחינתי ההצלחה שלה שהיא נוגעת במבט של שתי המחנות, בשבריריות של הביחד, בסיטואציה הכוחנית והחלשה, בו זמנית".

בשתי ידיים ניתן למנות דתיים שלומדים אמנות בבצלאל, ועל יד אחת לספור את בחורי הישיבה מתוכם. כמה נסיונות לדרבן חברים ללכת ללמוד שם עלו בתוהו. "כשאנשים פתאום שואלים את עצמם 'רגע, אז זה מה שאני אעשה בחיים?', הם מיד נסוגים. זאת התחייבות רצינית. אצל בנות זה יותר פשוט.. אף אחד לא לוקח אותן ברצינות. הן הולכות להשתעשע קצת בלימודי אמנות, ואחרי שהן יולדות זה בדרך כלל נגמר".

בנתיים, העתיד צופן בחובו הרבה שאלות. סלומון היה שמח לשבת בסטודיו ולצייר, אך הוא מודע לכך שהזירה האמנותית לא צפויה, בוגדנית, ואי אפשר לבנות על ההצלחה של הרגע. "זה כמו להיות אברך.." הוא מדמה, "לזרוק את העתיד לתוך אידיאל. אדם דתי יכול להחליט ולהשלים עם זה שהוא מוסר את נפשו לתורה, אבל יהיה לו קשה להשלים עם זה שהוא מוסר את הנפש על תרבות".

מודעות פרסומת

From → כתבות

One Comment
  1. יואב מירסקי permalink

    יוצר מיוחד! בציפיה דרוכה לראות עבודות נוספות שלו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: