Skip to content

טוות קורים (מקור ראשון, 12/2008)

07/11/2010

שעת לילה קרירה בירושלים. אורה ברנס ורונית קנו צועדות במורד רחוב כורש תוך שהן פוצחות בשיר ספונטני. שעה אחר כך הן אפילו לא יזכרו שהן שרו בצעידתן, השירה שלהן היא הדיבור שלהן.

רונית קנו (37) ילידת קיבוץ גבעת עוז של השומר הצעיר, ואורה ברנס (27) ילידת הישוב היהודי בחברון, מעלות מופע מוסיקלי משותף בשם "קורים דקים" וכנראה שהן לא היו מתחברות לעולם לולא ה"נס המוסיקלי" שהתרחש ביניהן, כפי שמגדירה רונית.

רונית, מי זו אורה?

 "היא קודם כל חברה, בנאדם נהדר שפגשתי. מוסיקאית מצויינת, אחת הכותבות המוכשרות שאני מכירה, יותר אסטרונאוטית ממני, עקשנית כמו פרד. יש בינינו הרבה קווי דמיון בעקשנות הזאת."

 אורה, מי זו רונית?

 "רוקיסטית איכותית מאד, לא מיינסטרימית, וזה מה שעושה אותה משובחת. הכתיבה שלה מאד כנה, היא בנאדם כנה, שואל, רגיש לזיופים ולסיסמאות. היא רוחנית מאד, וזה מתחבא מאחורי המילים שלה".

 רונית ואורה נפגשו לראשונה בבית אצ"ג בירושלים, כשאורה עשתה סאונד להופעה של "ארבעים מעלות", הרכב המבצע שירי משוררים בה הופיעה רונית. לאחר המופע אמא של אורה נתנה לרונית את הדיסק של ביתה ("לא חשבתי שזה יעניין אותה" מסבירה אורה), רונית הקשיבה לדיסק ואהבה אותו מאד. כעבור כשנתיים, כשהתקשרו לרונית ממצפה אביגיל וביקשו שתבוא להופיע, היא הציעה להופיע עם "זמרת אחת ששמעתי, אורה ברנס", ומשם הכל התגלגל.

 "ואז לילה אחד באתי אל רונית הביתה, ליפו", משחזרת אורה, "לא ממש הכרתי אז את החומרים שלה, הכרתי אותה רק מארבעים מעלות. נפגשנו אצלה בפעם הראשונה ("ובשניה, בשלישית, ברביעית, בחמישית ובשביעית.." מעירה רונית) המפגש היה מהוסס, עד שמהרגע שהתחלנו לנגן זה פשוט זרם, לא היינו צריכות לדבר. המפגש הראשון היה בעיקר הקשבה לחומרים אחת של השניה, אבל באמת היתה התאהבות הדדית כל אחת בחומרים של השניה. החומרים, המנגינות והנגינה – שם היה החיבור הראשוני. עבודה בזוג עלולה להיות קשה יותר כי אנחנו לא נגניות אחת של השניה, אנחנו עצמאיות בחומרים שלנו. כל אחת מביאה את כל העולם המוסיקלי שלה וזה צריך להתחבר".

רונית נזכרת בחיוך במפגש הראשון שלהן. "אורה הזדעזעה איך אני גרה ביפו עם כל הערבים מסביב, חוצפנית שכמוה..לי זה היה מאד מסקרן. באה אלי הביתה בחורה דוסית, מעולם אחר, מהתנחלות כזאת, כל הדברים שהם הכי מוקצים מבחינתי. התייחסתי אל זה כחוויה מוסיקלית, אבל גם כמשהו אנתרופולוגי מרתק. זה היה משהו חדש מבחינתי, משהו שדיברתי עליו עם חברים". במופע שלהן רונית מספרת איך כשאורה נשארה לישון אצלה, היא ניגשה לבנה בן ה-6 ואמרה לו, 'יוחאי, יש כאן מישהי שנמצאת אצלנו, קוראים לה אורה והיא
ד ת י ה.."

אורה (מימין) ורונית. חברון ותל אביב על במה אחת

קנו נולדה בקיבוץ גבעת עוז, בגיל 12 משפחתה עברה למרכז ספיר בערבה, וכשהיתה בת 18 עברו שוב, הפעם לתל אביב. בתום שירותה הצבאי כמשקית ת"ש בחיל חימוש, נרשמה ללימודי מוסיקה ברימון.

"הייתי חלילנית קלאסית הרבה שנים והתייחסתי לזה מאד ברצינות" מספרת רונית, "התחלתי בגיל 12 ולמדתי אצל טובי המורים. כשהייתי בת 14 עבדתי אצל סבא שלי, אריה שריד, מי שהיה ההסטוריון של אבא קובנר. הייתי כותבת לו כל מיני ראיונות שהוא היה עושה עם אנשי ארגון הנקם (ארגון שמנה כמה עשרות פרטיזנים לשעבר שהתאגדו במטרה לפגוע בנאצים לאחר המלחמה. פ"ג), בתמורה הוא קנה לי גיטרה בשוק הפשפשים, ואז התחלתי להלחין כל מיני שירים, בעיקר של דן פגיס ויהודה עמיחי. מאז הלחנתי המון שירי משוררים, בכלל, באתי מבית מלא בספרות. לכל דבר התייחסתי בתור שירה, היה לי קשה להתייחס לכתיבה פזמונאית. פרוייקט הסיום שלי ברימון היה שירים שכתבתי ושרתי".

 את הרכב "ארבעים מעלות" הקימה קנו עם איציק יונה וארי גורלי, מי שעתיד היה להיות בן זוגה. החשיפה הראשונה לקהל דתי התקיימה דרך ההופעות של שירי משוררים, בהם לקח קהל דתי חלק משמעותי. "זה התחיל ממפגש אחד שהיה לי המשורר אליעז כהן בשבוע הספר בירושלים. אליעז קרא את שמע אדונ-י וזה היה מדהים בעיני. קריאת שיר כזה על ידי אדם חובש כיפה דורש הרבה אומץ. אחר כך דיברנו, הלחנתי לו שני שירים, ובאותו שבוע התקשרתי אליו והשמעתי לו את השירים, והוא בכה. המפגש עם אליעז היה האבן הראשונה שהוצאתי מה"חומה" ואיפשרה לי להציץ אל מה שמעבר. מאז התחיל שיתוף הפעולה עם משיב הרוח, וככה גם הגענו לקהל דתי. יש משהו מאד כייפי להופיע מול קהל דתי. יש בו הקשבה לטקסטים שנורא מרגשת."

 אורה גדלה בחברון ולמדה באולפנא בקרית ארבע. את השירות הלאומי שלה היא עשתה במושב הזורעים, לאחריו למדה 3 שנים במרכז למוסיקה מן המזרח במוסררה, השתלמה במוסיקה פרסית אצל אליהו פרץ והמשיכה בלימודי מוסיקולוגיה בהר הצופים. היא מנגנת על גיטרה וסאז, ומאחוריה כבר שני אלבומים: "הרועה ואינו נראה" ו"בא מלמעלה".

 למודת ראיונות וכתבות, היא מצביעה על מה שמפריע לה כשמדובר בשיח על היצירה שלה.

"מאד מפריע לי ששואלים תמיד את אותן שאלות, שהן אמנם מעניינות, אבל מעבר לכתבות אני לא עסוקה בהן – נושאים "איך החברה קיבלה אותך" ו"איך ההורים גידלו אותך", שאלות שמפנים לפורצי דרך. לא מדברים איתי על המוסיקה שלי ששם, מבחינתי, החידוש שלי. יש הרבה פורצי דרך אבל השאלה היא אם יש להם מה לחדש.

 איפה חידשת?

 "בכתיבה. הרבה מהשירים צמחו בהר חברון, הם באו מן האנשים והנופים. הרצון האמיתי שלי הוא ליצור במילים, והמוסיקה שלי מתעוררת בגלל המילים. אני רוצה להגיד משהו פנימי שמכיל בתמצית את העולם, את הקיום, לדבר עלי כיהודיה, על הארץ, על ירושלים, על הגאולה, על תפילה, על כל התמודדויות שלנו, אהבה וכאב."

 לעומת הדיסק הראשון שלה, שכולו תמימות, בדיסק השני כבר מתערבים שיקולים של תיכנון, הפקה, מסחריות. "השקעתי בדיסק השני כמו שלא השקעתי בשום דבר אחר. אני אוהבת את הקהל שלי ונתתי לו את כל הנשמה בהשקעה הזאת. זה דיסק מאד נשי, מאד אינטימי".

רונית, מה התחדש לך מלהופיע מול הקהל של אורה, קהל של נשים בלבד?

 "זה מדהים, זאת חויה מיוחדת. נורא קשה לפרוט ממה זה מורכב, אבל זאת חויה מאד חזקה בשבילי. יש איזו אנרגיה נשית, משהו עוטף, שאני לא יודעת איך להגדיר את זה. היתה לנו הופעה אחת בתקוע שהיתה ממש חויה רוחנית. כשיש קהל רק של נשים יש הרגשה שכולן מבינות על מה אנחנו מדברות, זאת מן שפה שהיא ברורה לכולן, קור של הבנה בינינו לבין הקהל. למרות שהייתי נורא רוצה שנופיע יחד בפני קהל מעורב". היא מוצאת גם הבדל בין אופי ההופעות. "יש משהו נורא אחר באיך שבאים להופיע אצלכם, בשטחים. בתל אביב יש פאסון כזה ואצלכם מה שחשוב שיהיה שירים יפים וכל השאר לא ממש משנה. אנשים באים מקשיבים לשירים, מכירים את המילים, ויש בזה משהו פשוט, בלתי אמצעי וזה משהו שאני לוקחת לעשיה שלי."

 למה אין מופעי נשים בקרב הקהל החילוני?

 "יש פסטיבלי נשים, וצריך לנסות לעשות את זה. מוזר בתל אביב לקבוע מופע שבו אין כניסה לגברים. אנשים בדרך כלל יוצאים בזוגות, ובעיה להגיד לגברים לא לבוא. אבל יש סיכוי שיהיה, אני חושבת על זה. צריך למצוא מקום, לקחת יוזמה. הרבה נשים חילוניות שסיפרתי להם אמרו שהן יבואו"

 אורה, יש סיכוי שתופיעי מול הקהל של רונית?"יצא לי להופיע בעבר בפני גברים, אבל לא בהופעות גדולות. כמו שלרונית היתה חויה חדשה להופיע בפני נשים, לי החויה הזאת היתה 'משהו אחר', אבל זה משנים שעברו והיום אני לא מופיעה בפני גברים. הרבה פעמים יוצא לי לעמוד בפני סיטואציות שאנשים בכלל לא יודעים את זה שיש נשים ששרות רק בפני נשים, זאת התמודדות, וזה ממש לא קל. 

 

אני לא מרגישה שאני מפסידה, אני לא עסוקה בזה. זה עולה רק כשאני מרגישה שאני צריכה לעצור את עצמי. אני נמנעת מזה לא בגלל אי נוחות, ההיפך. זה הכי טבעי לי, אני מרגישה נח לשיר תמיד ובכל מקום. אני לא שרה בפני גברים בגלל ההלכה".

אין שילוב של שירה וצניעות?

"המושג של צניעות הוא לא משהו שאנחנו מבינים כל כך. הרבה פעמים אנחנו צנועים במקומות שלא שייך להיות צנוע, ולא צנועים במקום שצריך צניעות גדולה יותר. אני מרכינה את הראש להלכה וזה עדיין קשה לי. אני שומעת כל מיני דעות וזה לא חד משמעי אם מותר או אסור, אני מאמינה שבימות המשיח ובבוא הגאולה אולי דברים יהיו אחרת. תהיה הרבה פחות יצריות ותאוות, ויהיה דור מתוקן יותר".

בזוג שכולו שוני; של ימין ושמאל, דתיות וחילוניות, קוסמופוליטיות ובדלנות, הויתורים הגדולים הם דווקא ויתורים אידיאולוגיים, לפחות מצידה של רונית.

 איפה אתן מוצאות את עצמכן עושות ויתורים?

 "יש ויתורים רגילים שכל זוג אנשים שעובדים ביחד צריכים לעשות, ואלו ויתורים על עניינים של טעם" אומרת רונית. "בשבילי להגיע להופעות בשטחים זה לא דבר פשוט. זה דבר מאד מורכב. כמעט כל ההופעות שלנו היו בהתנחלויות, שזאת מציאות מערערת בטחון מבחינתי,  לכן ההופעות המשותפות מצריכות מימד של ויתור". אורה לעומתה מציינת שאין לה אין בעיה להופיע במכל מקום בארץ.

"אם הייתי אומרת לך להופיע בפני נשים יהודיות וערביות לא היה לך מפריע?" רונית מתקילה, אבל אורה החלטית. "בטח שמפריע. אני כרגע רואה בהן אויב, מוזר לעשות בפניהן הופעה. זה לא משנה משנה אם הן מחברון או מיפו".

רונית מנסה לפייס. "אני באה אליכם להופיע למרות שאתם חיים במקומות שאני מאד מתנגדת אליהם, אבל אני באה להופיע. זה בדיוק העניין – שיש ביננו איזה נס שקרה, ואנחנו הולכות איתו".

אורה אומרת שהנס הזה לא יכול לקרוא עם זמרת ערביה ורונית דווקא חושבת שכן.

"אני מרגישה שעצם זה שאני באה להופיע בהתנחלות, זה לתת ידיים ולהופיע למרות אידיאולוגיה ודברים שחונכתי עליהם" אומרת רונית, "אנחנו הולכות עם המוזיקה שאנחנו מייצרות כי זה חיבור מופלא. למרות זאת, אני באה ומופיעה שם. לך יש אמירות כאלה על גויים.. היום אני חיה בזכות גויים טובים. את מבטלת חיבור אפשרי כזה".

לאורה קשה לקבל את הדמיון האפשרי בין החיבור שלהן לחיבור אפשרי בין זמרת ערביה. "כשגרנו בחברון היינו ביחסי חברות עם ערבים, באידיאל זה היה צריך להיות ככה, אבל זאת נאיביות לראות שאין אויבים, זה טעון, ועד שאין שלום אמיתי, זאת תמימות לחשוב על מפגש שלי עם רונית לעומת מפגש של רונית עם ערביה בתור משהו זהה. זה קשה וגם קשה לי לשמוע את זה. אני מרגישה שאת אחותי. לא יכולה לחשוב על קשר כזה עם ערבים כשהם מייצגים בשבילי אויב".

 רונית מדגישה שלמרות שהיא עוברת את הקו הירוק, היא לא עוברת ל'צד האחר' בשום אופן. "אני זוכרת שאחרי שהופעות הראשונות באו אלי ואמרו לי שיש הרבה אמנים שחזרו בתשובה ועשו שינוי. אני לא במקום הזה בכלל, אני באה איך שאני ומתוך איך שאני חיה וזה לא הופך אותי למתחזקת או למישהי שהתפכחה"

 רונית מספרת שאחרי הופעה שהיתה להן בבית מאיר, ניגשה אליה אשה ושאלה אותה למצבה האישי. רונית אמרה שהתגרשה ושהיתה רוצה להקים בית מחדש. האשה שאלה אותה, טוב, נתפלל עלייך. רונית בת… "ועניתי לה 36" היא צוחקת.

 הנוף הגיאוגרפי האחר מחלחל לחומרים שלך?

 "כל העניין הגיאוגרפי לא פשוט. אני מרגישה שאני באה לחו"ל. זה נוף מדהים אבל זה לא שלי, לא מרגישה שזה שייך לי. פעם היתה לנו הופעה בסנסנה ויצא לי "המקום הזה כל כך יפה, למה אתם צריכים להפריע את זה, את הפסטורליה.. משם אני באה. אלו אזורים מדהימים, זה ארץ התנ"ך, אבל מצד ההשקפות שלי אנחנו לא צריכים להיות שם. זה משהו שמעסיק אותי, אני מדברת על זה המון, ובהופעה שהיתה בתקוע אחותי ואימי הגיעו, אבל זה סוג של קריעות. כי אני רוצה שיבואו ומצד שני זה לא פשוט, כי זה לא נכון, גם להם וגם לי, ואני באה רק בשם החיבור והאהבה."

 אורה מספרת שהפערים הובילו גם למקומות קשים. "כל הקשר הזה הוא לימוד לקבל. גם אם מדברים או לא מדברים על זה, היה לנו רגע שכמעט פוצצנו את הכל. לא רק במובן הפוליטי, אלא במובן הדתי. בתקופה מסויימת של התחזקות הרגשתי שאני רוצה יותר נקיות. היה לי קשה עם חומרים שעוסקים בכאב ומתמכרים אליו. כל השירה שלי היא דיבור ל–ה', ובגלל שאני כל כך מחוברת לרונית, קשה לי להבין איך היא לא. בגלל שהיא חילונית זה לא אומר שאין לה דיבור עם אלוהים, לקח לי זמן להפנים את זה. גיליתי שמתחת לכל הבגדים האלו יש בן אדם, זה דבר ראשון".

 לרונית חשוב להדגיש כמה משמעותית בעיניה קבלה בלי תנאים. "יש לי התעקשות, דווקא מהמקום שאני באה ממנו – יש לי התעקשות על קבלה. השירה של אורה להשם ממש אינטימית וזה מאד מדבר אלי, אבל הדיל הוא שאת צריכה לקבל אותי. אני כותבת למי שאני רוצה. בעניין הפוליטי זה ויכוח עקר, מה גם ואנחנו גם לא יצוריות מאד פוליטיות. למרות שאורה היתה בהפגנות של הימין ואני הייתי הולכת להפגנות של השמאל, והיינו עומדות עם שלט של חברון עכשיו מול שלט של שלום עכשיו. מה שכן ההיכרות עם הקהל פתח לי משהו, הדימוי של החומה ממש מתאים בעיני, אבל זה לא עושה לי משהו במובן של שינוי אידיאולוגיה, אלא משהו עמוק יותר של קבלה."

 שיריה של אורה נדמים כולם כתפילה אישית, פוסט מודרנית לעיתים, וחלקם מורגשים כהצצה ליומן אישי, כמסע פנימי. לצד מילים מן המקורות היא כותבת בעצמה את החומרים שלה, שמהווים צינור לפשטות ולנקיות של הדמות שלה והקול שלה, גבוה ונקי מתיחכומים.

גופי מלא בך / אתה לחמי וייני המשכר / אני הולכת בארצותיך / סותרת חומה ובריח / עוברת בגבולות / הייתי באה עד אל ליבך עכשיו / אבל אתה הפקדת שומרים בחומות / מאחורי השנים מאחורי הפחד / מבעד לחלוני השקוף אראה / ולא אוכל לגעת ("גופי מלא בך", מילים ולחן: אורה ברנס)

לרונית קול נמוך ועמוק, וכשהיא מפציעה בשיריה, הוא נעשה חלק, מדוייק מאד ואפילו שברירי. השילוב של שניהן יוצר סוגסטיביות נפלאה, מרתקת, שמסבירה את סוד החיבור.

לא שמעתי מספיק את הביטלס / ולא הכרתי את מי שנכון להכיר / והגעתי רק בגיל 18 לגור בעיר / והרבה פעמים אני מרגישה בודדה / למרות שאתה אוהב אותי / ואני לא יודעת כלום על שום דבר / כלום על שום דבר ("כלום על שום דבר", מילים ולחן: רונית קנו)

 מה אתן אוהבות אחת במוסיקה של השניה?

 "אוהבת את הקול של רונית" אומרת אורה, "יש משפטים שלה כמו 'אני לא יודעת כלום על שום דבר', הם קופצים לי במלא סיטואציות. יש לנו חומרים ממש דומים, פעם באתי לרונית וניגנתי לה שיר חדש שלי, היא הסתכלה בי בשוק ולקחה את הגיטרה שלה וניגנה שיר שהיה כמעט זהה. יצא שהלחנתי מתוך המוזיקה שלה, אני נהיית מושפעת.."
רונית אוהבת את המחוברות של אורה. "זאת מחוברות שבאה ממקומות עמוקים ואמיתיים. אוהבת במיוחד את "שיר השירים" ואת "גופי מלא בך" שלה. אני אוהבת שיש לה אמירה פרטית ונשית שמאד מרגשת אותי".

 אורה, יש המון מוסיקאיות נהדרות בארץ ואין שם ולו דתית אחת. למה אין מסה של יוצרות?

 "זה קרה בגלל הקצנה דתית שבאה אחרי ההתבוללות. החברה היהודית פעלה בתגובות קיצוניות למצבים קיצוניים, ואין היום משהו מאוזן. במקום לבחון דברים באופן נקי, הכל מוקצן. בגלל סגירות גדולה שבאה כתוצאה מהחילון, נוצרו המון החמרות וטבעי שזה קורה, כי רוצים לשמור. זה סוג של פחד, באופן בו רוצים לשמור על היהדות. חיים בגטו ובשמירה כי העולם לא לא מתנהל על פי ההלכה ולהיות יהודי זה ללכת מול כל העולם, אנחנו פשוט מתנהגים אחרת. נגד הטבע מעל הטבע. אני הלכתי עם הטבע שלי, והיה ברור שאני עושה את מה שאני אוהבת. אני מסופקת מעל הראש עם מה שאני עושה. מצאתי את עצמי בגבולות ההלכה. הרבה בנות מאד מוכשרות לא עושות צעד כי מראש הם מצרות על זה שהן לא יכולות להיות זמרות. אני לא יכולתי לחסום, היה לי ברור שאני עושה ולא הייתי עסוקה בתיסכול הזה. עצם העשיה שלי אולי מעורר בנות לעשות."

רונית חושבת שיש משהו מעבר. "אין פה משהו עמוק יותר, שקשור בחברה הדתית, זכות של האשה לתת לעצמה ביטוי אל מחוץ לערכי המשפחה? זה לא משהו עמוק בחינוך?" היא מקשה.

"בשבילן זה מוריד את כל הכיף" חושבת אורה "הן רוצות הכל או כלום. אני בבית קיבלתי המון מוסיקה ותרבות, אמא שלי דחפה את זה, והיה ברור לי שזה הכיוון שלי. בשיעור ששמעתי מהרב מיכי יוספי הוא אמר שדיכאון זה דיכוי און, מי שלא מבטא את עצמו ואת כל הכוחות, יש שם דיכאון .אדם חייב לבטא את עצמו. אני מאד מאמינה את זה".

 דיסק הסולו של רונית יצא לאחרונה, לאחר עבודה מצטברת של 3 שנים.

 בקומוניקט שלך כתבת על תהליך העבודה "הריון של פילים ולידה בלי אפידורל"

 "זה ממש ככה, עבודה קשה ודורשת. בשלב מסויים הבנתי שאני לא רוצה להיות עבד של המוסיקה שלי. היום זה משהו מאד לא כלכלי, כל התפעול של להיות אמן זה בחירה לא פשוטה. אז הבנתי שתוך כדי הדיסק לפעמים אני לא זוכרת למה אני עושה את זה בעצם. אני שוכחת את המקום הטהור שמשם זה מגיע. המפגש עם אורה, זה נותן לי לקדש את המוסיקה, את הרגע הטוב של החיבור המוסיקלי, לעשות מוסיקה ולהנות ממנה. נורא בקלות אפשר להתעסק במסביב כל הזמן."

 אורה, איפה תהיו עוד חמש שנים?

 "תוך 5 שנים?.. נשואות. באושר. כל אחת עם שני ילדים, עם חיוך על הפנים, עם שירים חדשים וקהל שאוהב. שיהיה מי שישמע אותנו."

מודעות פרסומת

From → כתבות

2 תגובות
  1. נעה משגב permalink

    יוצרות מדהימות. הקטע הוא שהן מופיעות בעיקר בהתנחלויות והקאץ' היא להביא אותן להופעות נשים בתל אביב אם בכלל אפשר לייסד בתל אביב הופעות לקהל נשי בלבד

  2. יעלה permalink

    אורה ברנס אחת היוצרות המוכשרות ביותר שקיימות. אני ירושלמית ש שומעת בדר"כ ג'אז, קלאסית, ומוסיקה ערבית, ובכלל לא התקרבתי למוסיקה בעברית לפני שהכרתי את השירים של אורה. משהו איכותי, עצום, נדיר. אורה תמשיכי לכתוב ולהופיע!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: